גילוי העומס זה דבר משמח מאוד
מה קורה לנו בימים אלו? מתנת התקופה הזו והדרך שלנו מהמימד השלישי לחמישי כקולקטיב וכאינדיבידואלים.
אנחנו בנויים מגוף - נפש - רוח.
הנפש היא החלק המחבר בין הגוף לרוח, שבלעדיה לא היינו בני אדם. לגוף יש את החכמה שלו המביאה לאיזון ובריאותו, אבל אם חלקי הנפש נכנסים ומתערבים, האיזון בו מופר והוא נהיה חולה, עייף וחסר אנרגיה. אם הנפש בריאה - מטופלת ומאוחדת, גם הגוף בריא.
כך גם לכיוון השני, לכיוון הרוח - הרוח שלמה במהותה, זוהרת וחפשיה. אם הנפש מאוזנת ונקיה, הרוח תרצה "להתיישב" בכלי שלנו במלאות. החוויה הרוחנית שלנו תהיה מאוזנת, בריאה ומתמשכת. אם הנפש לא נקיה יווצרו "חורים" שאליהם הרוח לא תוכל להכנס, ולכן "תשב" באופן חלקי בכלי שלנו.
בדרכנו אל עולמות הרוח הגבוהים, אנו עוברים דרך הנפש, לא ניתן לדלג ולקפוץ מעליה. לא ניתן לחמוק מהרגשות שאנו פוגשים, מחשבות שמעצבות את מבטינו, במיוחד בתקופה הזו של סגר ושינוי הרגלי היום יום שלנו. גם לנו, לשליחי האור, עולים חלקים נפשיים דרך מראות החיים ולא ניתן להתמיד שהייה בעולמות הרוח הגבוהיים והורדת אור לעולם הזה עם עומסים כבדים בנפש. העומסים האלה הם בעיקר חלקים שהדחקנו כתגובה לפחד, איום, אגרסיות, טראומה וכעס במהלך חיינו. הם חלקים שהזזנו הצידה כי הרגישו לא נעימים, הכאיבו מידי. כל חלק כזה שהזזנו כדי לשרוד, יצר "צל" בנפש, מקום שקשה לנו לראות על עצמנו ובעצמנו ודורש "מראה חיצונית" כדי להשתקף.
בכל בני האדם, אבל במיוחד עבור שליחי האור- הרוח היא חלק חשוב מאוד בחיים. חלקינו מתפרנסים מעבודה רוחנית, חלקינו מרגישים את הקריאה לעסוק ברוח גם ללא תמורה כספית, עבור עצמנו ולעולם. עולם הרוח והתודעה הוא חלק אינטגרלי ויומיומי בחיינו, אך כדי שהרוח תתיישב בתוכנו במלאות, עלינו לעבור תהליך של איחוד כל החלקים המוצלים שלנו - להציף אותם, להתבונן בהם, לקבל אותם וכך לאחד אותם בתוכנו כדי שגוף האור שלנו יהיה בשלמותו. עלינו לקבל את רגשותינו ולברר את מחשבותינו. אם לא, כל צל בנפש הופך ל"חור" - תושב לחלקים חשוכים "מהבחוץ".
כדי לנקות את הנפש מצללים אנו צריכים 4 דברים, שאינם קשורים כלל לעומס עצמו וממה נבע:
> רצון להיות אור לעצמנו ולעולם
> רצון להיות חופשיים (בפנימיות) יותר מכל דבר אחר בעולם
> נכונות להיות כנים ב- 100% עם עצמנו
> נכונות לגדול מעבר לפיצויים ששירתו אותנו עד היום
אנחנו רגילים להסתכל החוצה, לראות מה קורה בעולם, סביבנו - מה ההליכים בעולם, מה הסנטימנט בעולם. היום בצל הקורונה, צפות תיאוריות של קונספירציה ומלחמת ה״טובים״ מול ה״רעים״ שמסתובבות כבר זמן מה. יתכן שיש בהן אמת, יתכן שלא. מה שחשוב בהן זה לא התיאוריה עצמה והתמונה על היקום שהיא מציירת, (הרי לעולם לא נדע באמת את כל התמונה) אלה התמונה שהיא מציירת עליי. מה התיאוריה הזו מעלה בתוכי? קורה משהו בעולם, ביקום ואנחנו כבני אדם מנסים לעשות בתוך זה סדר, לפרש את ההתרחשות, לפתור את החידה, להכניס קצת דרמה. אנחנו הרבה עסוקים במה קורה שם, ולא מספיק עסוקים במה קורה כאן. כל מה שקורה שם, קורה בתוכי. כל רעיון ומלחמת טוב ורע שאני פוגשת בעולם, קוראת בי.
מה שמזיז לנו חלקים בנפש זה מראות שיש לנו איזשהו קשר אליהם. אם נמשכתי אל תיאורית הקונספירציה יש בי חלק מוצל בנפש, כי מהות הקונספירציה היא המאבק בין טוב לרע, גלוי ונסתר. כשהכל אצלי מאוחד וגלוי אין לי צורך לחפש את הנסתר או את הגלוי, הכל פשוט נמצא וברור. אך כשיש בי חלקים שקשה לי מידי להתמודד איתם ולכן בכלל לא רואה, הרגשות שלי מתערבבים עם המתרחש ב״חוץ״, ביקום, בקורונה.
המעבר בין המימד השלישי שכולנו נמצאים בו, לפחות בחלקיות, אל המימד החמישי שחלקנו נמצאים בחלקיות, בהכרח עובר דרך המימד הרביעי - מימד החלומות והקונספירציות. זהו שלב התפתחותי במבני ההכרה שלנו למטרת הכלה יותר רחבה של התודעה. המימד הרביעי, כמו חלומות, בא להעיר אותנו ולהציף לנו באינטנסיביות חלקים שאינם גלויים לעין ושאנו לא פוגשים במודעות ביום יום. ככל שיש לנו יותר חלקים מודחקים/ מוצלים בנפש כך אנו נחווה את המימד הרביעי יותר בעוצמה. בא הוא כדי לזרז את גילוי החלקים הללו, בסוג של מאיץ ניקוי נפשי לקראת תודעת מימד החמישי. אנו רואים שתהליך זה קורה בנו כאינדיבידואלים וכקולקטיב. לא במקרה אנו חווים את תקופת הקורונה כל אחד בביתו, אך כל העולם עושה זאת במקביל. ברמה הפרטנית אנחנו פוגשים את המימד הרביעי בחלומות ופרשנויות האישיות שלנו על המתרחש, בסיפורים האישיים שלנו. ברמה הקולקטיבית, אנו חווים את התהליך במקביל מיליארדי אנשים על כדור הארץ- הרגשות דומים, הפרטים משתנים.
המימד הרביעי כרגע מתבטא בקולקטיב במלחמות אור וחושך שאנו פוגשים ב"רוח" ב"שמיים" או ב"מציאות". המלחמות האלה מהדהדות בנו, מראות לנו את מלחמת האור וחושך בתוכנו, בעיקר בגילוי החלקים העומסיים, המוצלים בנפש, כמו - כעסים על חוסר צדק, קושי מול התעללות, פחד מול שליטה וכפיה של גוף אחד על אחרים, דחיה מהשתקה והפחדה, חוסר אונים מול חוסר הגינות, הרגשה שעבדו עלינו, וכו'. ה"אופל" שהוא שם נרדף ל״פחד״ נכנס למקומות החשוכים בנפש שלא איחדנו ומתיישב במקומות מוצלים אלה וכך גם יוצר עוד יותר פחד, דחיה, ערעור וריחוק מהמהות, שזה האור.
תקופה אינטנסיבית זו הינה הזדמנות מושלמת לפגוש את החלקים הנסתרים בנו, לקבל ולברר וכך לאחד אותם בנפש כדי שנהווה כלי נקי ומואר הרוטט בתדר יציב ובוהק של הבריאה. כשהנפש נקיה, הנשמה יושבת בתוך כל הכלי - אין מקום לחלקים שאינם ברטט שלה - וממלאת אותו באור נצחי. וככל שהאור ממלא את הכלי שלנו, ככל שנגיע יותר מהר לתודעת מימד החמישי.
אנחנו בנויים מגוף - נפש - רוח.
הנפש היא החלק המחבר בין הגוף לרוח, שבלעדיה לא היינו בני אדם. לגוף יש את החכמה שלו המביאה לאיזון ובריאותו, אבל אם חלקי הנפש נכנסים ומתערבים, האיזון בו מופר והוא נהיה חולה, עייף וחסר אנרגיה. אם הנפש בריאה - מטופלת ומאוחדת, גם הגוף בריא.
כך גם לכיוון השני, לכיוון הרוח - הרוח שלמה במהותה, זוהרת וחפשיה. אם הנפש מאוזנת ונקיה, הרוח תרצה "להתיישב" בכלי שלנו במלאות. החוויה הרוחנית שלנו תהיה מאוזנת, בריאה ומתמשכת. אם הנפש לא נקיה יווצרו "חורים" שאליהם הרוח לא תוכל להכנס, ולכן "תשב" באופן חלקי בכלי שלנו.
בדרכנו אל עולמות הרוח הגבוהים, אנו עוברים דרך הנפש, לא ניתן לדלג ולקפוץ מעליה. לא ניתן לחמוק מהרגשות שאנו פוגשים, מחשבות שמעצבות את מבטינו, במיוחד בתקופה הזו של סגר ושינוי הרגלי היום יום שלנו. גם לנו, לשליחי האור, עולים חלקים נפשיים דרך מראות החיים ולא ניתן להתמיד שהייה בעולמות הרוח הגבוהיים והורדת אור לעולם הזה עם עומסים כבדים בנפש. העומסים האלה הם בעיקר חלקים שהדחקנו כתגובה לפחד, איום, אגרסיות, טראומה וכעס במהלך חיינו. הם חלקים שהזזנו הצידה כי הרגישו לא נעימים, הכאיבו מידי. כל חלק כזה שהזזנו כדי לשרוד, יצר "צל" בנפש, מקום שקשה לנו לראות על עצמנו ובעצמנו ודורש "מראה חיצונית" כדי להשתקף.
בכל בני האדם, אבל במיוחד עבור שליחי האור- הרוח היא חלק חשוב מאוד בחיים. חלקינו מתפרנסים מעבודה רוחנית, חלקינו מרגישים את הקריאה לעסוק ברוח גם ללא תמורה כספית, עבור עצמנו ולעולם. עולם הרוח והתודעה הוא חלק אינטגרלי ויומיומי בחיינו, אך כדי שהרוח תתיישב בתוכנו במלאות, עלינו לעבור תהליך של איחוד כל החלקים המוצלים שלנו - להציף אותם, להתבונן בהם, לקבל אותם וכך לאחד אותם בתוכנו כדי שגוף האור שלנו יהיה בשלמותו. עלינו לקבל את רגשותינו ולברר את מחשבותינו. אם לא, כל צל בנפש הופך ל"חור" - תושב לחלקים חשוכים "מהבחוץ".
כדי לנקות את הנפש מצללים אנו צריכים 4 דברים, שאינם קשורים כלל לעומס עצמו וממה נבע:
> רצון להיות אור לעצמנו ולעולם
> רצון להיות חופשיים (בפנימיות) יותר מכל דבר אחר בעולם
> נכונות להיות כנים ב- 100% עם עצמנו
> נכונות לגדול מעבר לפיצויים ששירתו אותנו עד היום
אנחנו רגילים להסתכל החוצה, לראות מה קורה בעולם, סביבנו - מה ההליכים בעולם, מה הסנטימנט בעולם. היום בצל הקורונה, צפות תיאוריות של קונספירציה ומלחמת ה״טובים״ מול ה״רעים״ שמסתובבות כבר זמן מה. יתכן שיש בהן אמת, יתכן שלא. מה שחשוב בהן זה לא התיאוריה עצמה והתמונה על היקום שהיא מציירת, (הרי לעולם לא נדע באמת את כל התמונה) אלה התמונה שהיא מציירת עליי. מה התיאוריה הזו מעלה בתוכי? קורה משהו בעולם, ביקום ואנחנו כבני אדם מנסים לעשות בתוך זה סדר, לפרש את ההתרחשות, לפתור את החידה, להכניס קצת דרמה. אנחנו הרבה עסוקים במה קורה שם, ולא מספיק עסוקים במה קורה כאן. כל מה שקורה שם, קורה בתוכי. כל רעיון ומלחמת טוב ורע שאני פוגשת בעולם, קוראת בי.
מה שמזיז לנו חלקים בנפש זה מראות שיש לנו איזשהו קשר אליהם. אם נמשכתי אל תיאורית הקונספירציה יש בי חלק מוצל בנפש, כי מהות הקונספירציה היא המאבק בין טוב לרע, גלוי ונסתר. כשהכל אצלי מאוחד וגלוי אין לי צורך לחפש את הנסתר או את הגלוי, הכל פשוט נמצא וברור. אך כשיש בי חלקים שקשה לי מידי להתמודד איתם ולכן בכלל לא רואה, הרגשות שלי מתערבבים עם המתרחש ב״חוץ״, ביקום, בקורונה.
המעבר בין המימד השלישי שכולנו נמצאים בו, לפחות בחלקיות, אל המימד החמישי שחלקנו נמצאים בחלקיות, בהכרח עובר דרך המימד הרביעי - מימד החלומות והקונספירציות. זהו שלב התפתחותי במבני ההכרה שלנו למטרת הכלה יותר רחבה של התודעה. המימד הרביעי, כמו חלומות, בא להעיר אותנו ולהציף לנו באינטנסיביות חלקים שאינם גלויים לעין ושאנו לא פוגשים במודעות ביום יום. ככל שיש לנו יותר חלקים מודחקים/ מוצלים בנפש כך אנו נחווה את המימד הרביעי יותר בעוצמה. בא הוא כדי לזרז את גילוי החלקים הללו, בסוג של מאיץ ניקוי נפשי לקראת תודעת מימד החמישי. אנו רואים שתהליך זה קורה בנו כאינדיבידואלים וכקולקטיב. לא במקרה אנו חווים את תקופת הקורונה כל אחד בביתו, אך כל העולם עושה זאת במקביל. ברמה הפרטנית אנחנו פוגשים את המימד הרביעי בחלומות ופרשנויות האישיות שלנו על המתרחש, בסיפורים האישיים שלנו. ברמה הקולקטיבית, אנו חווים את התהליך במקביל מיליארדי אנשים על כדור הארץ- הרגשות דומים, הפרטים משתנים.
המימד הרביעי כרגע מתבטא בקולקטיב במלחמות אור וחושך שאנו פוגשים ב"רוח" ב"שמיים" או ב"מציאות". המלחמות האלה מהדהדות בנו, מראות לנו את מלחמת האור וחושך בתוכנו, בעיקר בגילוי החלקים העומסיים, המוצלים בנפש, כמו - כעסים על חוסר צדק, קושי מול התעללות, פחד מול שליטה וכפיה של גוף אחד על אחרים, דחיה מהשתקה והפחדה, חוסר אונים מול חוסר הגינות, הרגשה שעבדו עלינו, וכו'. ה"אופל" שהוא שם נרדף ל״פחד״ נכנס למקומות החשוכים בנפש שלא איחדנו ומתיישב במקומות מוצלים אלה וכך גם יוצר עוד יותר פחד, דחיה, ערעור וריחוק מהמהות, שזה האור.
תקופה אינטנסיבית זו הינה הזדמנות מושלמת לפגוש את החלקים הנסתרים בנו, לקבל ולברר וכך לאחד אותם בנפש כדי שנהווה כלי נקי ומואר הרוטט בתדר יציב ובוהק של הבריאה. כשהנפש נקיה, הנשמה יושבת בתוך כל הכלי - אין מקום לחלקים שאינם ברטט שלה - וממלאת אותו באור נצחי. וככל שהאור ממלא את הכלי שלנו, ככל שנגיע יותר מהר לתודעת מימד החמישי.
מאת רני ביתן
כל הזכויות שמורות. 2020