מבני ההכרה - חלק 3/6
שיתוף המבנים
עד הדור הזה, מבנה הכרתי שהשתנה אצל בן אדם אחד, לרוב התחיל ונגמר בו. כמו שאנו יודעים מההיסטוריה, היו מאסטרים שניסו להשפיע עם מבנה הכרתי חדש ומשוכלל יותר מהכלל, אך לרוב חייהם וסופם היו קשים, לא מקובלים, לא מובנים והביאו התנגדויות לראיה החדשה. וכך המבנה חי ומת עם בן האנוש שבתוכו הוא היה קיים. בודדים הצליחו לחולל שינוי אצל אחרים בהתעוררות ממבנה קיים למבנה חדש.
היום אנו מבינים שמבנה הכרתי שגדל ומתרחב בקרב בני אדם צריך להגיע לכמה שיותר אנשים, להגיע למסה קריטית כדי שהאנושות תתקדם באבולוציה, או במילים אחרות, ״תתעלה״.
אנחנו כרגע בתהליך התעלות ממבנה הכרתי אחד למבנה הכרתי אחר וכדי שנוכל לסייע בהתעלות של כל בני האנוש וכדור הארץ, עלינו לשתף מידע, לחשוף את המושגים, להגיע ליותר אנשים, להתחבר למהותינו ולהפיץ את ה״אור״ (התודעה) לכל עבר. המבנה עצמו דורש זאת, לא רק ההדרכות שלנו, האבולוציה מושכת לשם, לא רק המלאכים שמדרבנים התכנסות של קבוצות ושיתוף מידע. ככל שמבנה הכרתי משותף ליותר אנשים כך הוא יותר משכנע בתוקף שלו ובאמת מחולל שינוי תפיסתי עמוק בקיום.
הטעות שעולה מתוך חוסר הבנת המערכת היא שמבנה משותף מתפרש כ״אמת״, כ״מציאות אמיתית״ לעומת האשליה של המבנה קדום שממנו מתעוררים, כמו מתוך חלום, אך גם הוא הקרנה של מבנה ההכרה ואשלייתי. הרי נאמר שאין מבנה יותר ״אמיתי״ מהאחר. כל עוד המבנה עושה טוב, מביא להרגשה טובה, לא מזיק לסובבים, מדרבן יצירה, שיתוף, איזון ואהבה אז זה סרט טוב ורצוי ומקדם את ההתעלות למבנה הבא. ניתן לראות את מבנה ההכרה החדש כמגרש משחקים שבו אנו יכולים להתנסות ולבדוק את גבולותיו, איכויותיו וצורתו. כל עוד עדיין לא ״ננעלנו״ במבנה החדש, הוא נשאר לנו גמיש ויש מקום לשחק בו. רק לזכור שזה אכן מגרש בתוך שדה ההכרה כולה, עוד מבנה שגם הוא ישתנה ויוביל לבא בספירלת ההכרה שבתוך ים התודעה.
גם תיאור זה שייך למבנה הכרתי ואין בו אמת אבסולוטית כי הוא קונספט, כי תמיד הראיה היא חלקית, סובייקטיבית ודינמית, והיא תלויה במבנה ההכרתי שאנו נמצאים בו, אם כאינדיבידואל ואם במשותף.
עד הדור הזה, מבנה הכרתי שהשתנה אצל בן אדם אחד, לרוב התחיל ונגמר בו. כמו שאנו יודעים מההיסטוריה, היו מאסטרים שניסו להשפיע עם מבנה הכרתי חדש ומשוכלל יותר מהכלל, אך לרוב חייהם וסופם היו קשים, לא מקובלים, לא מובנים והביאו התנגדויות לראיה החדשה. וכך המבנה חי ומת עם בן האנוש שבתוכו הוא היה קיים. בודדים הצליחו לחולל שינוי אצל אחרים בהתעוררות ממבנה קיים למבנה חדש.
היום אנו מבינים שמבנה הכרתי שגדל ומתרחב בקרב בני אדם צריך להגיע לכמה שיותר אנשים, להגיע למסה קריטית כדי שהאנושות תתקדם באבולוציה, או במילים אחרות, ״תתעלה״.
אנחנו כרגע בתהליך התעלות ממבנה הכרתי אחד למבנה הכרתי אחר וכדי שנוכל לסייע בהתעלות של כל בני האנוש וכדור הארץ, עלינו לשתף מידע, לחשוף את המושגים, להגיע ליותר אנשים, להתחבר למהותינו ולהפיץ את ה״אור״ (התודעה) לכל עבר. המבנה עצמו דורש זאת, לא רק ההדרכות שלנו, האבולוציה מושכת לשם, לא רק המלאכים שמדרבנים התכנסות של קבוצות ושיתוף מידע. ככל שמבנה הכרתי משותף ליותר אנשים כך הוא יותר משכנע בתוקף שלו ובאמת מחולל שינוי תפיסתי עמוק בקיום.
הטעות שעולה מתוך חוסר הבנת המערכת היא שמבנה משותף מתפרש כ״אמת״, כ״מציאות אמיתית״ לעומת האשליה של המבנה קדום שממנו מתעוררים, כמו מתוך חלום, אך גם הוא הקרנה של מבנה ההכרה ואשלייתי. הרי נאמר שאין מבנה יותר ״אמיתי״ מהאחר. כל עוד המבנה עושה טוב, מביא להרגשה טובה, לא מזיק לסובבים, מדרבן יצירה, שיתוף, איזון ואהבה אז זה סרט טוב ורצוי ומקדם את ההתעלות למבנה הבא. ניתן לראות את מבנה ההכרה החדש כמגרש משחקים שבו אנו יכולים להתנסות ולבדוק את גבולותיו, איכויותיו וצורתו. כל עוד עדיין לא ״ננעלנו״ במבנה החדש, הוא נשאר לנו גמיש ויש מקום לשחק בו. רק לזכור שזה אכן מגרש בתוך שדה ההכרה כולה, עוד מבנה שגם הוא ישתנה ויוביל לבא בספירלת ההכרה שבתוך ים התודעה.
גם תיאור זה שייך למבנה הכרתי ואין בו אמת אבסולוטית כי הוא קונספט, כי תמיד הראיה היא חלקית, סובייקטיבית ודינמית, והיא תלויה במבנה ההכרתי שאנו נמצאים בו, אם כאינדיבידואל ואם במשותף.
מחוץ לספירלה
אז מה האמת האבסולוטית? מה הוא הקיום האמיתי?
האם יש רגעים שבהם אנו לא בתוך מבנה הספירלה של ההכרה?
מה קורה כשאנו במדיטציה? או כאשר אנו חווים אהבה טהורה שמציפה אותנו בכל חלקינו? או כשאנו לא חווים את גבול הגוף והמחשבה - אם בעזרת סמים או בעזרת הליכים רוחניים?
ברגעים אלה יש הרגשה מאוד ברורה של חופש אינסופי, של הרחבה מעבר לכלים. ברגעים אלה אנו יוצאים מהמבנה הספירלי המשותף, ונזרקים לים האינסופי של התודעה לכמה רגעים ושוחים שם, ללא מצופים, ללא מבנים, ללא כלום. וכשמשהו צולל לתוך ים התודעה, הוא אינו מופרד מהתודעה אלה הוא התודעה עצמה. זו חוויה שבה אנו מרגישים את האין סוף, הרגעים שאנו חווים אחדות בכל התאים שלנו, רגעים שאנו חווים תודעה טהורה ובלתי מוגבלת - pure consciousness.
לאחר הוויה זו אנו תמיד חוזרים למבנה ההכרה שלנו בספירלה, במיקום שבו היינו לפני החוויה. זה בעצם אומר שהיציאה לים התודעה מרגישה אותו דבר בכל שלב התפתחותי של הכלים, רק התרגום של החוויה יהיה שונה בתלוי במבנה ההכרתי המשותף והפרטי המצומצם שבו נמצאים. אבל למרות שאנו חוזרים לאותו מקום במבנה הספירלה, יש לרגעים אלה כוח אדיר ופוטנציאל גדול במעבר בין מבנה הכרתי אחד לשני.
אז מה האמת האבסולוטית? מה הוא הקיום האמיתי?
האם יש רגעים שבהם אנו לא בתוך מבנה הספירלה של ההכרה?
מה קורה כשאנו במדיטציה? או כאשר אנו חווים אהבה טהורה שמציפה אותנו בכל חלקינו? או כשאנו לא חווים את גבול הגוף והמחשבה - אם בעזרת סמים או בעזרת הליכים רוחניים?
ברגעים אלה יש הרגשה מאוד ברורה של חופש אינסופי, של הרחבה מעבר לכלים. ברגעים אלה אנו יוצאים מהמבנה הספירלי המשותף, ונזרקים לים האינסופי של התודעה לכמה רגעים ושוחים שם, ללא מצופים, ללא מבנים, ללא כלום. וכשמשהו צולל לתוך ים התודעה, הוא אינו מופרד מהתודעה אלה הוא התודעה עצמה. זו חוויה שבה אנו מרגישים את האין סוף, הרגעים שאנו חווים אחדות בכל התאים שלנו, רגעים שאנו חווים תודעה טהורה ובלתי מוגבלת - pure consciousness.
לאחר הוויה זו אנו תמיד חוזרים למבנה ההכרה שלנו בספירלה, במיקום שבו היינו לפני החוויה. זה בעצם אומר שהיציאה לים התודעה מרגישה אותו דבר בכל שלב התפתחותי של הכלים, רק התרגום של החוויה יהיה שונה בתלוי במבנה ההכרתי המשותף והפרטי המצומצם שבו נמצאים. אבל למרות שאנו חוזרים לאותו מקום במבנה הספירלה, יש לרגעים אלה כוח אדיר ופוטנציאל גדול במעבר בין מבנה הכרתי אחד לשני.