אהבה מול אהבה
מה ההבדל בין אהבה רגשית, זו שאני מרגישה כלפי המשפחה שלי, הסובבים אותי, לבין אהבה טהורה?
רוב חיינו חולפים באשליה וחוסר הבנה. הבנת המרכיבים החבויים שבנו יכולה לקחת חיים שלמים וגם אז, מתגלים הם חלקית. מעטות הפעמים שאנחנו מזהים מה מפעיל ומניע אותנו, והרבה פעמים אנחנו מופתעים לגלות מה יושב מתחת לעשיה שלנו, לבחירות ולמחשבות שלנו.
כך זה גם עם אהבה.
האהבה שאנו חווים כבר משלבי הילדות - כלפי אנשים, בעלי חיים, ודברים אחרים, בעיקר מבוססת על רצונות וצרכים. זו אהבת האגו, אהבה שבאה מתוך רגשות הנפש. באהבה ״רגשית״ זו ישנן סיבות ותוצאות והיא שונה לחלוטין מאהבה טהורה, מאהבה ללא תנאי. המילה המשותפת בין שני המושגים אינה מעידה על הקבלה מלאה אך בהחלט קיים קשר בין השניים.
מאסטרים ומורים רוחניים עוד מלפני ישו מדברים על ״להיות אהבה״ ואנחנו לא תמיד מבינים- מה זה בדיוק?
אהבה ללא תנאי, אהבה טהורה, נצחית - הינה מצב, לא רגש נפשי. אנחנו יכולים לחוות את המצב הזה מלווה ברגש של שלווה, נוכחות, שמחה, בדיוק כמו האהבה הרגשית, אבל האהבה שאנחנו מכירים ברגש אינה האהבה הטהורה הזו. אהבה טהורה היא state of mind - מצב הכרתי, היא הוויה תמידית, ואין לה אובייקט - היא בעצם הסובייקט עצמו!
אהבה רגשית מנוהלת על ידי התקרבות והתרחקות והיא זמנית. היא סוג של מסע ומתן נפשי והיא תלויה במצב הרוח שלי, וב״מציאות״ שלי. במה שאני מקבלת או נותנת - במודע או בתת מודע.
אנחנו מרגישים אהבה כלפי הילדים שלנו, בודאי. וברגעי כעס, האם אנחנו אוהבים? ברגעי פחד ושליטה האם אנחנו אוהבים? או האם יצאנו מרגש ״אהבה״ הזה ונכנסו לתוך רגש אחר? כשאנחנו בתוך שליטה, בתוך הכעס, אנחנו לא יכולים להרגיש אהבה רגשית, ולרוב אנחנו גם לא זוכרים את המצב הקיומי הנקרא אהבה. אנחנו בתוך מיסוך הרגשות שבנפש ומה שאנחנו רואים זה הכאב שלנו. אין הרגשת אהבה במקום הזה וזה מוכיח שהיא מצומצמת, באה והולכת כמו שאר החלקים בנפש, וכל דבר אשר בא והולך הוא רגעי ואשליה. אך אם מתבוננים לעומק, גם ברגעי כאב בנפש נוכל למצוא מתחת לכל, אהבה קיומית יושבת שם בשקט.
אהבה טהורה, זו שאין לה תנאי, היא המצב הקיים מתחת לכל רגש. היא שם כל הזמן כמו שהתודעה קיימת כל הזמן. החיבור שלנו לתודעה, שגם לה אפשר לקרוא אהבה טהורה, היא יכולה להעניק לנו הרגשות כתוצאה - הרגשת מלאות, שלווה, שלום, שמחה ועוצמה. הרגשות אלו דומות מאוד להרגשת אהבה רגשית, ולכן אנו מתבלבלים בין השתיים.
הרבה פעמים אנחנו מתרגמים את האהבה הרגשית לאהבה קיומית כי אנו מרגישים כאילו שהיא משתלטת על כל קיומנו, על כל הוויתנו, והלב שלנו מתפוצץ מרוב אושר, מרוב עוצמת רגש.
ובאמת האהבה הרגשית מזכירה לנו את האהבה הקיומית הנצחית, וכך יש לה ערך גדול.
אך אם נשים לב נראה שהאהבה הרגשית הזו בהכרח תלויה באובייקט בתוך המבט שלי - מצב משמח, האחר שעומד מולי - מה הוא נותן לי? מה אני מקבלת ממנו? מספיק שעצם קיומו נותן לי הרגשת ״אהבה״ ואני בתלות. האהבה הרגשית היא תלויה באובייקט בתוך המבט, אשר יכול להיות דבר פיזי או רעיוני - בכל אשר נכנס לשדה ההכרה שלנו ולכן אינו טהור.
מה שטהור אינו דורש ומבקש אובייקט. הטהור הוא הסובייקט, האבסולוטי. אהבה זה אנחנו, תודעותינו, הווייתנו, והרבה פעמים אנחנו שוכחים ולא מחוברים אליה. אנחנו זוכרים שיש משהו- ניצוץ בתוכנו, הקיים אך מוסתר. מחפשים דומה לו - במצבים, באחרים, אפילו בעצמנו בחלקים שאליהם אנו יותר מחוברים. אנחנו מחפשים שאובייקט בשדה ההכרה יתן לנו את ההרגשה המדהימה והעצמתית הזו של אהבה קיומית כי קשה לנו להגיע אליה לבדנו כי יושבים עליה כל כך הרבה חלקים ומצבים מסתירים.
וכך תחושת האהבה הרגשית נולדת בתוך הנפש, מתוך זכרון הניצוץ הקיים של היותנו אהבה טהורה, מתוך התרחקות מהמקור שלנו. רק מה שנצחי, רק מה שאינו חולף הוא האמת. ולכן אהבה טהורה היושבת מתחת לכל הרגשות, מחשבות, אמונות - כל החלקים בנפש - היא המהות. היא נצחית ואינה משתנה. היא הוויה.
כשאנחנו בתוך חווית והווית אהבה טהורה זו איננו מחפשים אף דבר. אנחנו מגיעים הביתה. מגיעים לנצחי, רגועים, שלווים, לא משנה אם אנחנו בכאב פיזי או רגשי. כן, אם בזמן כאב תתבוננו לעומק תזהו שמתחת לכאב יש רטט אהבה קבוע. המקום הזה, המצב הזה, ההוויה הזו שמורה מפני כל מציאות חיצונית ונפשית.
בהוויית אהבה אנחנו לא מחפשים את מי לאהוב, לא מחפשים שיחזירו לנו אהבה, לא מחפשים איך לתת כלום. אנחנו פשוט נותנים, משדרים. זה יוצא מתוכנו החוצה בטבעיות והכל נהיה חלק מהאהבה הזו. אין גורם ונגרם, אין הפרדה ביני לבין האחר, בין האובייקט לסובייקט. יש רק את ההרגשה המלאה הזו שאנו מרגישים כאשר אנו חווים את קיומנו בצלילות.
האהבה ״הרגשית״ היא בתוך מגרש המשחקים של האגו ואמנם יש לה ערך בהחלט, יסייע לנו לראות אותה כפי שהיא - משחק האגו על שליטה, כניעה, מסע ומתן, נתינה וקבלה, פחד, אמונות וכל שאר הדברים הנשענים על המשוואה הזו. היא מועדפת כמובן על פני רגשות שליליים- כעס, שנאה, עצב. אך גם היא, ככל שתהיה חיובית בהרגשה שהיא נותנת, תלויה באובייקט בתוך שדה ההכרה.
ככל שאנו מזקקים את הכלי שלנו, אנו נהיים יותר צלולים ומבינים את המבנה הנפשי שלנו, וכתוצאה מנהלים את עצמנו מתוך חיבור למהות, לא לאגו. אנו מתחברים ומתרגלים יותר ויותר את הוויית האהבה הטהורה. לעיתים יותר תכופות אנחנו חווים רגש עצמתי של שלווה בנוכחות וללא אף אובייקט במציאות, אף אובייקט ספציפי בשדה ההכרה שלנו. ככל שאנחנו חווים והווים את זה אנו מפנים יותר מקום להרגשה חיובית בנפש, והאהבה ״הרגשית״ והאהבה הטהורה מרגישות כמתמזגות. במצב הזה, האהבה הטהורה נמצאת יותר ויותר בתוך היום יום שלנו ומשפיעה עלינו ועל הסובבים בלי אף אובייקט של תלות. ללא אף תלות בדבר- ללא תלות בהערכה ואהבה ממישהו אחר, ללא תלות במעשיי - טובים או לא טובים, ללא תלות של נוכחות של אף אדם או חיה או צומח או מלאך. גם בחדר סגור וחשוך ניתן להיות אהבה ולחוש את ההשפעה בתוך הנפש.
האהבה הרגשית, האגואית, חמקמקה ונראית הרבה פעמים כנתינה, כההיפך מאנוכיות. אך הסתכלו על מה שקדם לה - האם היא נובעת מתוך משהו שאנו מקבלים ברמה הפיזית, רגשית או רעיונות? האם היא נובעת מתוך משהו שמישהו נתן, עשה, אמר, הראה? האם היא נובעת מתוך הרצון שלנו להיות נאהבים, מקובלים, מוקרים? האם יש תלות בהרגשה הזו, רצון להרגיש טוב? או תלות בהרגשה טובה לעומת הרגשה שלילית באופן כללי? הסתכלו היטב על הרגש. הסתכלו סביבו, מעליו, מתחתיו, לצידו, לפניו, ואחריו, ובידקו - האם יש אובייקט שעליו תלויה האהבה הזו? היו כנים עם עצמכם, היו ברורים וצלולים. רק דרך התבוננות נקיה, דרך הרצון לבהירות אמיתית אפשר להגיע אל האהבה הטהורה שנמצאת בתוכנו בכל רגע ורגע.
עלינו ל״חפש״ את האהבה הטהורה שבפנים, לא את האהבה התלותית שבחוץ. האהבה הנצחית. היא קיימת בכל רגע בתוכנו, היא הרי שם מחכה שנתעורר אליה. היא ההוויה שלנו, היא מי שאנחנו, היא התודעה והיא אינה תלויה באף דבר בחוץ או בפנים.
עלינו למצוא אמת, עלינו לשים חלקים על מקומם, להיות צלולים כמים, להיות בהירים כשמיים. בגילוי מהות קיומנו נהיים אנו אהבה טהורה.
רוב חיינו חולפים באשליה וחוסר הבנה. הבנת המרכיבים החבויים שבנו יכולה לקחת חיים שלמים וגם אז, מתגלים הם חלקית. מעטות הפעמים שאנחנו מזהים מה מפעיל ומניע אותנו, והרבה פעמים אנחנו מופתעים לגלות מה יושב מתחת לעשיה שלנו, לבחירות ולמחשבות שלנו.
כך זה גם עם אהבה.
האהבה שאנו חווים כבר משלבי הילדות - כלפי אנשים, בעלי חיים, ודברים אחרים, בעיקר מבוססת על רצונות וצרכים. זו אהבת האגו, אהבה שבאה מתוך רגשות הנפש. באהבה ״רגשית״ זו ישנן סיבות ותוצאות והיא שונה לחלוטין מאהבה טהורה, מאהבה ללא תנאי. המילה המשותפת בין שני המושגים אינה מעידה על הקבלה מלאה אך בהחלט קיים קשר בין השניים.
מאסטרים ומורים רוחניים עוד מלפני ישו מדברים על ״להיות אהבה״ ואנחנו לא תמיד מבינים- מה זה בדיוק?
אהבה ללא תנאי, אהבה טהורה, נצחית - הינה מצב, לא רגש נפשי. אנחנו יכולים לחוות את המצב הזה מלווה ברגש של שלווה, נוכחות, שמחה, בדיוק כמו האהבה הרגשית, אבל האהבה שאנחנו מכירים ברגש אינה האהבה הטהורה הזו. אהבה טהורה היא state of mind - מצב הכרתי, היא הוויה תמידית, ואין לה אובייקט - היא בעצם הסובייקט עצמו!
אהבה רגשית מנוהלת על ידי התקרבות והתרחקות והיא זמנית. היא סוג של מסע ומתן נפשי והיא תלויה במצב הרוח שלי, וב״מציאות״ שלי. במה שאני מקבלת או נותנת - במודע או בתת מודע.
אנחנו מרגישים אהבה כלפי הילדים שלנו, בודאי. וברגעי כעס, האם אנחנו אוהבים? ברגעי פחד ושליטה האם אנחנו אוהבים? או האם יצאנו מרגש ״אהבה״ הזה ונכנסו לתוך רגש אחר? כשאנחנו בתוך שליטה, בתוך הכעס, אנחנו לא יכולים להרגיש אהבה רגשית, ולרוב אנחנו גם לא זוכרים את המצב הקיומי הנקרא אהבה. אנחנו בתוך מיסוך הרגשות שבנפש ומה שאנחנו רואים זה הכאב שלנו. אין הרגשת אהבה במקום הזה וזה מוכיח שהיא מצומצמת, באה והולכת כמו שאר החלקים בנפש, וכל דבר אשר בא והולך הוא רגעי ואשליה. אך אם מתבוננים לעומק, גם ברגעי כאב בנפש נוכל למצוא מתחת לכל, אהבה קיומית יושבת שם בשקט.
אהבה טהורה, זו שאין לה תנאי, היא המצב הקיים מתחת לכל רגש. היא שם כל הזמן כמו שהתודעה קיימת כל הזמן. החיבור שלנו לתודעה, שגם לה אפשר לקרוא אהבה טהורה, היא יכולה להעניק לנו הרגשות כתוצאה - הרגשת מלאות, שלווה, שלום, שמחה ועוצמה. הרגשות אלו דומות מאוד להרגשת אהבה רגשית, ולכן אנו מתבלבלים בין השתיים.
הרבה פעמים אנחנו מתרגמים את האהבה הרגשית לאהבה קיומית כי אנו מרגישים כאילו שהיא משתלטת על כל קיומנו, על כל הוויתנו, והלב שלנו מתפוצץ מרוב אושר, מרוב עוצמת רגש.
ובאמת האהבה הרגשית מזכירה לנו את האהבה הקיומית הנצחית, וכך יש לה ערך גדול.
אך אם נשים לב נראה שהאהבה הרגשית הזו בהכרח תלויה באובייקט בתוך המבט שלי - מצב משמח, האחר שעומד מולי - מה הוא נותן לי? מה אני מקבלת ממנו? מספיק שעצם קיומו נותן לי הרגשת ״אהבה״ ואני בתלות. האהבה הרגשית היא תלויה באובייקט בתוך המבט, אשר יכול להיות דבר פיזי או רעיוני - בכל אשר נכנס לשדה ההכרה שלנו ולכן אינו טהור.
מה שטהור אינו דורש ומבקש אובייקט. הטהור הוא הסובייקט, האבסולוטי. אהבה זה אנחנו, תודעותינו, הווייתנו, והרבה פעמים אנחנו שוכחים ולא מחוברים אליה. אנחנו זוכרים שיש משהו- ניצוץ בתוכנו, הקיים אך מוסתר. מחפשים דומה לו - במצבים, באחרים, אפילו בעצמנו בחלקים שאליהם אנו יותר מחוברים. אנחנו מחפשים שאובייקט בשדה ההכרה יתן לנו את ההרגשה המדהימה והעצמתית הזו של אהבה קיומית כי קשה לנו להגיע אליה לבדנו כי יושבים עליה כל כך הרבה חלקים ומצבים מסתירים.
וכך תחושת האהבה הרגשית נולדת בתוך הנפש, מתוך זכרון הניצוץ הקיים של היותנו אהבה טהורה, מתוך התרחקות מהמקור שלנו. רק מה שנצחי, רק מה שאינו חולף הוא האמת. ולכן אהבה טהורה היושבת מתחת לכל הרגשות, מחשבות, אמונות - כל החלקים בנפש - היא המהות. היא נצחית ואינה משתנה. היא הוויה.
כשאנחנו בתוך חווית והווית אהבה טהורה זו איננו מחפשים אף דבר. אנחנו מגיעים הביתה. מגיעים לנצחי, רגועים, שלווים, לא משנה אם אנחנו בכאב פיזי או רגשי. כן, אם בזמן כאב תתבוננו לעומק תזהו שמתחת לכאב יש רטט אהבה קבוע. המקום הזה, המצב הזה, ההוויה הזו שמורה מפני כל מציאות חיצונית ונפשית.
בהוויית אהבה אנחנו לא מחפשים את מי לאהוב, לא מחפשים שיחזירו לנו אהבה, לא מחפשים איך לתת כלום. אנחנו פשוט נותנים, משדרים. זה יוצא מתוכנו החוצה בטבעיות והכל נהיה חלק מהאהבה הזו. אין גורם ונגרם, אין הפרדה ביני לבין האחר, בין האובייקט לסובייקט. יש רק את ההרגשה המלאה הזו שאנו מרגישים כאשר אנו חווים את קיומנו בצלילות.
האהבה ״הרגשית״ היא בתוך מגרש המשחקים של האגו ואמנם יש לה ערך בהחלט, יסייע לנו לראות אותה כפי שהיא - משחק האגו על שליטה, כניעה, מסע ומתן, נתינה וקבלה, פחד, אמונות וכל שאר הדברים הנשענים על המשוואה הזו. היא מועדפת כמובן על פני רגשות שליליים- כעס, שנאה, עצב. אך גם היא, ככל שתהיה חיובית בהרגשה שהיא נותנת, תלויה באובייקט בתוך שדה ההכרה.
ככל שאנו מזקקים את הכלי שלנו, אנו נהיים יותר צלולים ומבינים את המבנה הנפשי שלנו, וכתוצאה מנהלים את עצמנו מתוך חיבור למהות, לא לאגו. אנו מתחברים ומתרגלים יותר ויותר את הוויית האהבה הטהורה. לעיתים יותר תכופות אנחנו חווים רגש עצמתי של שלווה בנוכחות וללא אף אובייקט במציאות, אף אובייקט ספציפי בשדה ההכרה שלנו. ככל שאנחנו חווים והווים את זה אנו מפנים יותר מקום להרגשה חיובית בנפש, והאהבה ״הרגשית״ והאהבה הטהורה מרגישות כמתמזגות. במצב הזה, האהבה הטהורה נמצאת יותר ויותר בתוך היום יום שלנו ומשפיעה עלינו ועל הסובבים בלי אף אובייקט של תלות. ללא אף תלות בדבר- ללא תלות בהערכה ואהבה ממישהו אחר, ללא תלות במעשיי - טובים או לא טובים, ללא תלות של נוכחות של אף אדם או חיה או צומח או מלאך. גם בחדר סגור וחשוך ניתן להיות אהבה ולחוש את ההשפעה בתוך הנפש.
האהבה הרגשית, האגואית, חמקמקה ונראית הרבה פעמים כנתינה, כההיפך מאנוכיות. אך הסתכלו על מה שקדם לה - האם היא נובעת מתוך משהו שאנו מקבלים ברמה הפיזית, רגשית או רעיונות? האם היא נובעת מתוך משהו שמישהו נתן, עשה, אמר, הראה? האם היא נובעת מתוך הרצון שלנו להיות נאהבים, מקובלים, מוקרים? האם יש תלות בהרגשה הזו, רצון להרגיש טוב? או תלות בהרגשה טובה לעומת הרגשה שלילית באופן כללי? הסתכלו היטב על הרגש. הסתכלו סביבו, מעליו, מתחתיו, לצידו, לפניו, ואחריו, ובידקו - האם יש אובייקט שעליו תלויה האהבה הזו? היו כנים עם עצמכם, היו ברורים וצלולים. רק דרך התבוננות נקיה, דרך הרצון לבהירות אמיתית אפשר להגיע אל האהבה הטהורה שנמצאת בתוכנו בכל רגע ורגע.
עלינו ל״חפש״ את האהבה הטהורה שבפנים, לא את האהבה התלותית שבחוץ. האהבה הנצחית. היא קיימת בכל רגע בתוכנו, היא הרי שם מחכה שנתעורר אליה. היא ההוויה שלנו, היא מי שאנחנו, היא התודעה והיא אינה תלויה באף דבר בחוץ או בפנים.
עלינו למצוא אמת, עלינו לשים חלקים על מקומם, להיות צלולים כמים, להיות בהירים כשמיים. בגילוי מהות קיומנו נהיים אנו אהבה טהורה.