על קרבנות ואחריות

המעבר מקרבנות לאחריות.
מניסיוני, הוא לוקח זמן והרבה תשומת לב יומיומי, ואז פתאום יכול להיות רגע שההבנה נופלת למקום: שלהיות קרבן כבר לא משרת אותי יותר.
אבל קודם כל צריך להבין מה זה אחריות ומה זה קרבנות, ומה הקשר ביניהם.

הקורבנות נובעת מיהירות המיינד שחושב שיודע איך הדברים אמורים להראות ולהתנהל כאן. היא נובעת מצורך בשליטה, מחוסר אמון בעצמי/בחיים, מתוך הויכוח הבלתי פוסק שלי עם המתרחש המגיע משיפוט יתר. היא נובעת מההתניות שלי והחיפוש אחר מה אני ״לא״ במקום מה אני ״כן״.

קרבנות נובעת מחוסר היכולת שלי להכיל את הפער בין מה שהמיינד שלי רוצה/חושב לבין מה שקורה ומתוך זה מרגישה ש״עושים לי רע״.

אחריות היא הבנת הזרימה שלי בתוך החיים. האחריות שלי שוכנת בהסתכלות שלי, במבט שלי, וההסתכלות שלי צריכה להיות כצופה נרגשת ומעורבת (כמו שרא או הו אומר) ולא כמזדהה ואוחזת בדעות ומחשבות של המיינד על החיים, על עצמי.

האחריות שלי היא לפעול לפי הטבע שלי, לא להשליך החוצה, על אחרים, על העולם, על הפרוגרם. להבין שאני חלק בלתי נפרד מהתכנית כאן, בדיוק כפי שאני, ומקבלת את מקומי היחסי בחיים האלה. מקבלת שאולי יש דברים שאני לא אבין, שיקח זמן עד שיתגלו אם בכלל, שמתחזים כ״טעויות״ ובעצם בדיאבד אין שום דבר שהיה יכול להיות אחרת, אז מה זו בכלל ״טעות״ או ״נפילה״?

אחריות זה להכיל את הקשיים של עצמי, לבדי, לבדוק האם הם באמת קשיים או שזה רק הסיפור שהמיינד סיפר לי כל השנים? לבדוק איזה פיצוי אני מקבלת דרך האמירות של המיינד, שהחיים עושים לי ככה והאנשים עושים לי ככה - עליונות? רחמים? לראות מה המיינד מספר לי על איך הדברים ״אמורים״ להיות, להסתכל על המיינד, כצופה הכרתית.

אחריות זה היכולת להכיל את הפער בין מה שהמיינד חושב/רוצה לבין מה שקורה במציאות בפועל, ומתוך זה להבין שהכל לטובתי.

ככל שאעשה עבודה על ההפרדה ביני לבין המיינד שמדבר את כל הנוט סלף, ככל שאבין שהמיינד הוא לא אני וגם לא בעדי. ככל שאשים יותר סימני שאלה וספק על אמינות המיינד, אוכל להשתחרר מכל אחיזה עמסית, כולל קרבנות.

ואחרי כל זה 😊 זו באמת התשובה הקצרה למעבר בין קרבנות לאחריות -

להפריד ביני לבין המיינד שלי והדיבורים/סיפורים שלו. לשים עליו את הספק ולהפוך אותו לכלי עבודה שלי במקום להיות הכלי שלו.

ישנם 2 דרכים אפקטיביות לעשות זאת:
האחת היא דרך המיינד על המיינד -
ככל שאני מביאה יותר התבוננות וקבלה סביב החלקים האלה בתוכי עם רצון עז לעשות סדר פנימי, ככל שאבין את מקומו של המיינד והעומסים בתוכי. אוכל לאמץ באופן טבעי הסתכלות יותר מקבלת ומיטיבה עם עצמי דרך ההבנות וכך אשתחרר אט אט מאחיזות המיינד. הבנות עמוקות שנופלות למקום כמו -  אני לא הנהגת בחיים שלי. יש לי רכב (גוף) שיש בו נהג בילט-אין המקושר באופן הדוק לזרימת החיים, יש לי את היכולת להתבונן על עצמי ועל המתרחש מבלי להתערבב, והכל קורה לטובתי.

והשניה היא דרך הגוף - ככל שאני יותר פועלת את הטבע שלי המבט שלי גם משתנה באופן טבעי.
בהיומן דיזיין הדרך העקרית להפריד בינינו למיינד ולשים דברים על מקומם זה לפעול לפי אסטרטגיה וסמכות פנימית, (יש עוד חלקים שתומכים אבל זה הבסיס והעיקר) שמאפשרים לנו לעשות החלטות המבוססות על הדרכה וניווט פנימי שאינו קשור למחשבות ודיבור המיינד. הסמכות שוכנת בתוך הגוף וככל שמקשיבים לה יותר ככל שיש יותר זרימה בחיים.