אפשר לומר שקוגניציה זו הכרה - להיות בהכרה זה להיות קוגניטיבי ברמה מסוימת. קוגניציה בהגדרה שלה היא התוצאה של מכלול תהליכים מנטליים וחושיים המתבטאים בין היתר בצורת חשיבה ומחשבות, למידה והבנות, שפה והבחנה, זיכרון ודמיון. למעשה, קוגניציה זו האינטליגנציה שלנו, היכולת המודעת שלנו לעבד חומרים במישור המנטלי.

אנחנו יצורים קוגניטיביים וזו מטרת הקיום שלנו.

כן. זו המטרה הראשית לקיום שלנו. לא להיות מאושרים, לא לצמוח, לא לפעול נכון, לא להיות בריאים או רוחניים. כל אלה מטרות משניות שמקבלות צורה רק אחרי עצם היותנו יצורים קוגניטיביים. ללא יכולת קוגניטיבית לא היינו יכולים לקיים מטרות אחרות או בכלל להכיל תודעה שמתבוננת בעצמה.
חישבו על אדם עם מחלה קשה כמו אלצהיימר מתקדם, שאין בו יכולת קוגניטיבית. האם ניתן לומר שהוא ״אדם״ במלוא המובן? האבולוציה עצמה מעדיפה יצורים מפותחים קוגניטיבית ומקדמת אותם בסולם החיים, לכן בני האדם בראשו וכמכלול אנחנו היצורים הכי קוגניטיביים על הפלנטה, אבל זה לא אומר שאנחנו שווי ערך בינינו ביכולת הקוגניטיבית שלנו. אז מה המדד לרמת הקוגניציה שלנו? יש סקאלה? יש אבחון? מי קובע? הרי כולנו קוגניטיביים אבל קוגניטיביים למה? זו השאלה. האם אנחנו קוגניטיביים לאותם דברים? האם אנו מבחינים באותם דברים שכולם רואים, או שיש לנו יחודיות עמוקה באבחנה ובהכרה שלנו?

אנחנו יודעים שהמישור המנטלי הוא לרוב הומוגני, מושפע מההמונים ומהתכנים שכולם רואים, חושבים ומפרסמים, והיום עוד יותר עם המדיה החברתית והגלובליזציה. אך מתוך הדחיסות ההומוגנית הזו האינטליגנציה והמודעות הפרטנית שלנו מתפספסות, כי הן נמצאות בספציפיקציה המאוד אישית לנו כתוצאה מהמגע בין הניוטרינו לגבישים היחודיים שלנו.

לפי העיצוב האנושי, קוגניציה נועדה להיות יחודית. זה המדד. אם אנחנו רואים כמו כולם וחושבים כמו כולם ופועלים כמו כולם ומדברים דומה לכולם אז יופי, אנחנו מקיימים את התפקיד של האנושות ביכולת הכללית שלנו אבל פרטנית אנחנו הומוגניים ואת הסיפור הזה אנחנו כבר מכירים טוב. לפרוגרם לא איכפת אם הקוגניציה שלנו יחודית או לא, העיקר שנהיה קוגניטיביים. אבל מאוד כדאי שלנו יהיה איכפת.
תכלס, זו הסיבה שאנחנו בניסוי.

+++++

בעיצוב אנחנו מדברים על שני סוגים של קוגניציה שקשורות אחת בשניה:
המושג ״קוגניציה״, בצד של העיצוב שמסומן על ידי מספר בתוך משולש בחץ העליון השמאלי של השמש/אדמה שלנו.
וקוגניציה כמושג כללי, לפי ההגדרות המקובלות שהזכרתי למעלה.

ה״קוגניציה״ בעיצוב היא ביטוי ספציפי הנמצא בתודעת הגוף, בצד של הדיזיין, והיא נובעת מהטון, התדר הפנימי של הגביש. (זוכרים את חשיבות הטון והתכנית לקיום הספציפי שלנו שיושבת בו?)
הקוגניציה מתבטאת על פני השטח כחוש מפתח (key) ומנתב שלנו. זו הדרך שהגוף והמוח שלנו קולטים את הסביבה בדרך המאוד יחודית לנו, ועל פני השטח זה מתנהג כ״חוש״ חזק. זהו חוש אקטיבי, בפעולה תמידית ואם אנחנו פועלים נכון ואנו קשובים לו, הוא נותן לנו המון מידע חשוב - מגלה לנו מה טוב עבורנו, מה, מי ואיפה בריא לנו, עוזר לנו לקבל בהירות על העבר וברגישות גבוהה אנחנו גם מקבלים דרכו מידע לגבי מה צועד לקראתנו על המסלול, מה ששוכן מעבר למסך המאיה ואיך אנחנו יכולים לאזן, לרפא וליישר את עצמנו ולפעמים, גם את האחר.

+++++

הקשר בין קוגניציה בגוף לקוגניציה מנטלית:

אפשר לראות שיש לפחות שתי סיבות למה החוש הזה נקרא קוגניציה בעיצוב:
א. אם כבר הגדרנו שקוגניציה זו הכרה ויכולת הבחנה אז המושג קוגניציה בעיצוב הוא היכולת ה״קוגניטיבית״ של תודעת הגוף, במה שהגוף מסוגל להבחין תדרית. זו ההכרה הערה של הגוף.
ב. החוש הזה הוא למעשה המפתח לקוגניציה המנטלית היחודית שלנו. אם אנחנו קשובים לו, הוא מוליד קוגניציה מנטלית יחודית וספציפית לנו. כך אנחנו מבחינים במה שאנו אמורים להבחין מטבענו, והאינטליגנציה שלנו נהיית ספציפית ויחודית לנו, ממש כמו קריסטל. לא סתם מדמים את גבישי התודעה שלנו לקריסטלים - כמו שהם יחודיים ואין שניים זהים, כך גם הקוגניציה שלנו אמורה להיות - צלולה, יחודית ומשקפת את האור הפנימי שלנו. ככל שהחוש "קוגניציה" שלנו יותר נוכח בנו בצורה נכונה, ככל שהיכולת הקוגניטיבית המנטלית שלנו תהיה יחודית ומפותחת. וזה גם בגלל שהקוגניציה של הגוף שומרת על האנרגיה שלנו, מיעלת את המכונה שלנו כדי שלא נתפזר ונבזבז אנרגיה על דברים שאינם באמת שייכים לנו ולמסלול החיים שלנו.

בקורס PHS רא מזכיר על הדרך רמות של ההתפתחות הקוגניטיביות האבולוציונית והרכבתי לנו כאן (מתוך ההגיון שלי, זה לא ידע ישיר ממנו) את ארבעת הרמות הקוגניטיביות מהבסיסי למפותח, כאשר כל אחת מתעלה אבל גם כוללת את אלה שלפניה:

קוגניציה - cognition:

1 הכרה consciousness —> מוח
2 אינטליגנציה intelligence —> גוף
[ קשורות לגביש העיצוב ]
+
3 מודעות awareness —> מיינד
4 צפיה witnessing —> נשמה
[ קשורות לגביש האישיות ]

= ערות - awakening

בשיטת ימימה קוראים למצב המודע הפעיל הגבוה שלנו ״הצופה ההכרתי/ת״, ואפשר לראות איך המושג הזה משלב את ארבע רמות הקוגניציה, מההכרה ועד לצופה. כך גם מחברים את כל החלקים - מוח, גוף, מיינד ונשמה למערך יחיד וכולל.

למרות שהקוגניציה הגבוהה ביותר, צפיה, משויכת לגביש האישיות לפי התרשים הזה, אי אפשר להגיע אליה בלי ההכרה של המוח/גוף - ״הקוגניציה״, כי לפי ההגיון, כל רמה צריכה להתעלות אך גם להכיל את מה שקודם לה. אם אין הכרה, אין אינטליגנציה. אם אין אינטליגנציה אין מודעות. ואם אין מודעות אין צפיה. ואם אין את כל אלה, אין ערות. זה המסלול.
וההכרה שעליה הכל יושב נובעת אצלנו מהמקום הכי עמוק בנו - בטון, התדר הפנימי של גביש העיצוב והמפתח לייחודיות הקוגניטיבית שלנו.

אז כל עוד אין לנו גישה למידע שבטון, לקוגניציה של הגוף, עקב מה שנקרא "טרנספרנס" לא תהיה לנו אפשרות לערות.
סיבה טובה להתעכב קצת על טון, לא?

עוד בפרקים הבאים…