רקע למשתנים 2: הגבישים + המונופול
מכאניקה כללית בעיצוב האנושי - פרק 2
בפוסט הקודם בסדרה הכרנו את הנוטרינו, הגבישים והמבנה שלהם, בגדול. או בעצם בקטנטן.
כל זה רקע לנושא המשתנים וחשיבותם האדירה במערכת שלנו. הרי כל העיצוב יושב בתוך הגבישים שלנו, ובהמשך נראה איך המשתנים מתחברים לתמונה ומעניקים לנו כלים חשובים לחיים.
אחת מאבני היסוד בעיצוב היא שאנחנו תוצאה קוונטית של 2 דברים היושבים אחד ליד השני שמרצונם לא היו בוחרים להתחבר כך. לשניהם יש "תודעה" והוויה בפני עצמה, וכל הביי-קום (BIVERSE) שלנו מבוסס על הדואליות הזו. היקום עצמו נוצר מ-2 דברים שונים אך דומים - הבהאן והטוגה, ואנחנו, כמיקרו של הקוסמו, גם מתקיימים על בסיס 2 דברים דומים אך שונים: גביש העיצוב וגביש האישיות / הרכב והנוסע / האדום והשחור בבאדיגרף.
זהו העיקרון הראשון והחשוב ביותר בכל התורה של העיצוב האנושי - אנחנו בנויים משניים, אנחנו חיבור של שניים, ובין השניים האלה, ישנו מנגנון מכאני - מגנט חד קטבי- שמחבר אותם, ששומר אותם יחד לאורך החיים, ושבזכותו אנחנו חיים כיישות אחת, ולא שניים. המונופול המגנטי לוקח מצד אחד את העיצוב ומצד שני את האישיות ומחזיק אותם יחד בכוח אדיר, כנגד רצונם. המונופול מקביל ל״צלם״ בקבלה, המגיע מספרת כתר, והוא הכוח שמחזיק את כל אשליית החיים שלנו בתוך אשליית היקום שלנו. הוא הדבק שמחזיק את ה-כל, ובו שוכנת אהבה טהורה.
כמה אהבה צריך כדי להחזיק את כל היקום ואותנו למסלול החיים...
אז יש מגנט עוצמתי שמחזיק שני גבישים שמפלטרים את ים התודעה לחוויה אישית וספציפית לנו. לכל אלמנט תפקידים ספציפיים משלו. מצד אחד יש לנו את העיצוב - החלק האדום במפה, ה"לא" מודע, או התודעה של כלי הרכב. מצד שני יש לנו את האישיות - החלק השחור במפה, המודע, או התודעה של הנוסע ברכב. וביניהם - המונופול המגנטי המחזיק את הכל יחד. גביש האישיות ממוקם ממרכז הראש של האדם, בדיוק מעל ראשו, ואינו יושב ממש בתוך הרכב. גביש העיצוב יושב באג'נה, הניו קורטקס שבמוח הקדמי, והמונופול יושב במרכז הג' שבבית החזה, ברווח שבין 2 צדדי הצלעות.
בפוסט הקודם בסדרה הכרנו את הנוטרינו, הגבישים והמבנה שלהם, בגדול. או בעצם בקטנטן.
כל זה רקע לנושא המשתנים וחשיבותם האדירה במערכת שלנו. הרי כל העיצוב יושב בתוך הגבישים שלנו, ובהמשך נראה איך המשתנים מתחברים לתמונה ומעניקים לנו כלים חשובים לחיים.
אחת מאבני היסוד בעיצוב היא שאנחנו תוצאה קוונטית של 2 דברים היושבים אחד ליד השני שמרצונם לא היו בוחרים להתחבר כך. לשניהם יש "תודעה" והוויה בפני עצמה, וכל הביי-קום (BIVERSE) שלנו מבוסס על הדואליות הזו. היקום עצמו נוצר מ-2 דברים שונים אך דומים - הבהאן והטוגה, ואנחנו, כמיקרו של הקוסמו, גם מתקיימים על בסיס 2 דברים דומים אך שונים: גביש העיצוב וגביש האישיות / הרכב והנוסע / האדום והשחור בבאדיגרף.
זהו העיקרון הראשון והחשוב ביותר בכל התורה של העיצוב האנושי - אנחנו בנויים משניים, אנחנו חיבור של שניים, ובין השניים האלה, ישנו מנגנון מכאני - מגנט חד קטבי- שמחבר אותם, ששומר אותם יחד לאורך החיים, ושבזכותו אנחנו חיים כיישות אחת, ולא שניים. המונופול המגנטי לוקח מצד אחד את העיצוב ומצד שני את האישיות ומחזיק אותם יחד בכוח אדיר, כנגד רצונם. המונופול מקביל ל״צלם״ בקבלה, המגיע מספרת כתר, והוא הכוח שמחזיק את כל אשליית החיים שלנו בתוך אשליית היקום שלנו. הוא הדבק שמחזיק את ה-כל, ובו שוכנת אהבה טהורה.
כמה אהבה צריך כדי להחזיק את כל היקום ואותנו למסלול החיים...
אז יש מגנט עוצמתי שמחזיק שני גבישים שמפלטרים את ים התודעה לחוויה אישית וספציפית לנו. לכל אלמנט תפקידים ספציפיים משלו. מצד אחד יש לנו את העיצוב - החלק האדום במפה, ה"לא" מודע, או התודעה של כלי הרכב. מצד שני יש לנו את האישיות - החלק השחור במפה, המודע, או התודעה של הנוסע ברכב. וביניהם - המונופול המגנטי המחזיק את הכל יחד. גביש האישיות ממוקם ממרכז הראש של האדם, בדיוק מעל ראשו, ואינו יושב ממש בתוך הרכב. גביש העיצוב יושב באג'נה, הניו קורטקס שבמוח הקדמי, והמונופול יושב במרכז הג' שבבית החזה, ברווח שבין 2 צדדי הצלעות.
העיצוב:
העיצוב בונה את כלי הרכב שלנו, את המרכבה הפיזית והאנרגטית שלנו. כמו שמו, כך תפקידו - מעצב ובונה.
גביש העיצוב מגיע ממקבץ גבישי העיצוב בלב כדור הארץ, ומתגלם פעם אחת בלבד. זהו גביש "חד פעמי" - מן העפר הגיע ולעפר יחזור. הוא יוצר את הכלי הזה בשיתוף עם המונופול מהרגע הראשון של ההפריה של הביצית עד ל-88 יום לפני הלידה. הוראות בניית הגוף הפיזי והגוף האנרגטי של העובר נמצאות בתוך גביש העיצוב, ובשיתוף עם תנועות הכוכבים והירח, מגדיר את התלבושת של תודעת הגוף. זוהי הגנטיקה שלנו, ההפעלות בצד הדיזיין של המפה. אלה ההגדרות שאנו לא מודעים להם באופן ישיר, שפועלים מחוץ לשדה המודעות הצר שלנו, אך מאוד חזקים.
העיצוב קובע. מה הוא קובע? הוא קובע כמעט הכל: איך נכניס מידע וחומרים לגוף שלנו, איך האנרגיה תזרום במרכזים שלנו, איך ניראה, איך נתחבר למסלול החיים שלנו, איזו סביבה תתאים לנו ועוד המון. התנועה שלנו והעולם החומרי מחוברים באופן ישיר לגביש העיצוב, שבתוכו כל ההוראות לחומר התאי שלנו נמצאים.
מה שהרבה אנשים לא יודעים, זה שגביש העיצוב אפילו קובע את נטיית האישיות, החלק המודע שלנו. הוא מכין את השטח למשך שני הטרימסטרים הראשונים של ההריון עם תנאים מאוד מסויימים שיגדירו את האישיות ולפי הההכנה שהוא עושה, האישיות מקבלת את ההפעלות שלה. מזה אנחנו רואים כמה יושב עליו וכמה הוא חשוב בחיים שלנו וכתוצאה, כמה תודעת הגוף שלנו עוצמתית וחשובה.
האישיות:
גביש האישיות דומה אך שונה מגביש העיצוב. הוא מגיע ממקבצים הנמצאים סביב כדור הארץ, ולשם הוא מיועד לחזור ולשהות בין המוות לגלגול הבא. לכן, גביש האישיות הוא מקביל למה שאנחנו מכנים "נשמה". אז אם כך למה קוראים לו אישיות? לנשמה אין באמת אישיות, היא חסרת אופי. היא דבר טהור, ממימד אחר, מהרוח. אישיות זה דבר שקשור לעולם החומר, להגדרות. אז מה הקשר בין אישיות לנשמה?
זה נקרא אישיות כי זה בעצם האישיות של הנשמה שלנו, סוג של תלבושת עבורה בחיים הנוכחים, ובכל גלגול היא מקבלת חליפה חדשה כדי שתוכל לחוות את החיים בדרכים מגוונות.
הנשמה היא הנוסע ברכב על מסלול החיים, החלק הנצחי בתוכנו, החלק שלא מת ולא נולד, שפשוט תמיד קיים ונע מכלי לכלי, מגלגול לגלגול. ובכל גלגול הוא מקבל חליפה, כאשר החליפה הזו מעוצבת ונתפרת בשליש האחרון של ההריון, בשלבי התפתחות המאוחרות של העובר. למעשה, אין לאישיות כמעט שום הגדרה או אופי משל עצמה שהיא מגיעה איתו, היא בנויה מתנאים סביבתיים של האם, מהגנטיקה של שני ההורים, ומהכנת השטח של גביש העיצוב וההפעלות של מערכת השמש והכוכבים, בעיקר מרקורי.
וכתוצאה מכל ההטבעות האלו אנחנו מקבלים אופי שאנו מודעים אליו. מה שאנחנו יודעים על עצמנו, האופי הנגיש לנו, ושאיתו אנו מזדהים.
המונופול:
המונופול מגיע עם גביש העיצוב בתוך הזרע של האב. היחסים בין המונופול לגביש עיצוב מאוד מיוחדים: הם מגיעים יחד מתוך לב כדור הארץ מאוחדים, וברגע ההפריה של הזרע את הביצית, מתחיל תהליך ההיפרדות שלהם שנערך חיים שלמים. החיים שלנו תלויים במשיכה האדירה הזו שבין המונופול לגביש העיצוב שכה משתוקקים לחזור אחד לשני, אך ברגע שהם חוזרים לאחדות, זהו הרגע שבו האדם נפטר מן העולם הזה, והקיום שלו אינו מוחזק כאן עוד. הוא כבר אינו ביטוי האהבה בין המונופול לגביש העיצוב, אינו ביטוי המתח שנוצר בהשתוקקות שלהם.
ב- 88 מעלות של השמש, או בערך 88 יום לפני הלידה, המונופול קורא לגביש האישיות, "הנשמה", להתחבר לגוף העובר, ולהתחיל תהליך קבלת "האישיות" שלה בגלגול הזה. הנשמה הענקית הזו לא נכנסת כולה לתוך כלי כל כך קטן ועדין. היא נוחתת לאט, ולעולם לא במלואה, גם כשהעובר נולד וגדל לאיש. התפקידים של המונופול רבים אך בעיצוב אנו בעיקר מתייחסים אליו כמנגנון מחזיק ומחבר. אמנם זה לא דבר שנאמר בידע של העיצוב, אבל אם אנחנו מקבילים את המונופול לצלם בקבלה כפי שהוזכר בתחילת הפוסט, אז המונופול גם מווסת לאורך החיים את החיבור בין הנוסע והרכב, מעביר אנרגיה מאחד לשני, ומתנהל כמו שומר סף ומתאם בין החלקים.
העיצוב בונה את כלי הרכב שלנו, את המרכבה הפיזית והאנרגטית שלנו. כמו שמו, כך תפקידו - מעצב ובונה.
גביש העיצוב מגיע ממקבץ גבישי העיצוב בלב כדור הארץ, ומתגלם פעם אחת בלבד. זהו גביש "חד פעמי" - מן העפר הגיע ולעפר יחזור. הוא יוצר את הכלי הזה בשיתוף עם המונופול מהרגע הראשון של ההפריה של הביצית עד ל-88 יום לפני הלידה. הוראות בניית הגוף הפיזי והגוף האנרגטי של העובר נמצאות בתוך גביש העיצוב, ובשיתוף עם תנועות הכוכבים והירח, מגדיר את התלבושת של תודעת הגוף. זוהי הגנטיקה שלנו, ההפעלות בצד הדיזיין של המפה. אלה ההגדרות שאנו לא מודעים להם באופן ישיר, שפועלים מחוץ לשדה המודעות הצר שלנו, אך מאוד חזקים.
העיצוב קובע. מה הוא קובע? הוא קובע כמעט הכל: איך נכניס מידע וחומרים לגוף שלנו, איך האנרגיה תזרום במרכזים שלנו, איך ניראה, איך נתחבר למסלול החיים שלנו, איזו סביבה תתאים לנו ועוד המון. התנועה שלנו והעולם החומרי מחוברים באופן ישיר לגביש העיצוב, שבתוכו כל ההוראות לחומר התאי שלנו נמצאים.
מה שהרבה אנשים לא יודעים, זה שגביש העיצוב אפילו קובע את נטיית האישיות, החלק המודע שלנו. הוא מכין את השטח למשך שני הטרימסטרים הראשונים של ההריון עם תנאים מאוד מסויימים שיגדירו את האישיות ולפי הההכנה שהוא עושה, האישיות מקבלת את ההפעלות שלה. מזה אנחנו רואים כמה יושב עליו וכמה הוא חשוב בחיים שלנו וכתוצאה, כמה תודעת הגוף שלנו עוצמתית וחשובה.
האישיות:
גביש האישיות דומה אך שונה מגביש העיצוב. הוא מגיע ממקבצים הנמצאים סביב כדור הארץ, ולשם הוא מיועד לחזור ולשהות בין המוות לגלגול הבא. לכן, גביש האישיות הוא מקביל למה שאנחנו מכנים "נשמה". אז אם כך למה קוראים לו אישיות? לנשמה אין באמת אישיות, היא חסרת אופי. היא דבר טהור, ממימד אחר, מהרוח. אישיות זה דבר שקשור לעולם החומר, להגדרות. אז מה הקשר בין אישיות לנשמה?
זה נקרא אישיות כי זה בעצם האישיות של הנשמה שלנו, סוג של תלבושת עבורה בחיים הנוכחים, ובכל גלגול היא מקבלת חליפה חדשה כדי שתוכל לחוות את החיים בדרכים מגוונות.
הנשמה היא הנוסע ברכב על מסלול החיים, החלק הנצחי בתוכנו, החלק שלא מת ולא נולד, שפשוט תמיד קיים ונע מכלי לכלי, מגלגול לגלגול. ובכל גלגול הוא מקבל חליפה, כאשר החליפה הזו מעוצבת ונתפרת בשליש האחרון של ההריון, בשלבי התפתחות המאוחרות של העובר. למעשה, אין לאישיות כמעט שום הגדרה או אופי משל עצמה שהיא מגיעה איתו, היא בנויה מתנאים סביבתיים של האם, מהגנטיקה של שני ההורים, ומהכנת השטח של גביש העיצוב וההפעלות של מערכת השמש והכוכבים, בעיקר מרקורי.
וכתוצאה מכל ההטבעות האלו אנחנו מקבלים אופי שאנו מודעים אליו. מה שאנחנו יודעים על עצמנו, האופי הנגיש לנו, ושאיתו אנו מזדהים.
המונופול:
המונופול מגיע עם גביש העיצוב בתוך הזרע של האב. היחסים בין המונופול לגביש עיצוב מאוד מיוחדים: הם מגיעים יחד מתוך לב כדור הארץ מאוחדים, וברגע ההפריה של הזרע את הביצית, מתחיל תהליך ההיפרדות שלהם שנערך חיים שלמים. החיים שלנו תלויים במשיכה האדירה הזו שבין המונופול לגביש העיצוב שכה משתוקקים לחזור אחד לשני, אך ברגע שהם חוזרים לאחדות, זהו הרגע שבו האדם נפטר מן העולם הזה, והקיום שלו אינו מוחזק כאן עוד. הוא כבר אינו ביטוי האהבה בין המונופול לגביש העיצוב, אינו ביטוי המתח שנוצר בהשתוקקות שלהם.
ב- 88 מעלות של השמש, או בערך 88 יום לפני הלידה, המונופול קורא לגביש האישיות, "הנשמה", להתחבר לגוף העובר, ולהתחיל תהליך קבלת "האישיות" שלה בגלגול הזה. הנשמה הענקית הזו לא נכנסת כולה לתוך כלי כל כך קטן ועדין. היא נוחתת לאט, ולעולם לא במלואה, גם כשהעובר נולד וגדל לאיש. התפקידים של המונופול רבים אך בעיצוב אנו בעיקר מתייחסים אליו כמנגנון מחזיק ומחבר. אמנם זה לא דבר שנאמר בידע של העיצוב, אבל אם אנחנו מקבילים את המונופול לצלם בקבלה כפי שהוזכר בתחילת הפוסט, אז המונופול גם מווסת לאורך החיים את החיבור בין הנוסע והרכב, מעביר אנרגיה מאחד לשני, ומתנהל כמו שומר סף ומתאם בין החלקים.