מכאניקה גבישית - פרק 4

הכרנו קצת את הצבע - תדר היציאה של הנוטרינו מהגביש, ולמדנו על טרנספרנס - המצב כאשר הצבע לא נקלט נכון על ידי המונופול. כבר הבנו שהמונופול יכול למשוך את הצבע הנכון ויכול למשוך צבע לא נכון, ושבעצם המשיכה הזו תלויה בהתנהלות נכונה או לא נכונה של האדם וכמה תקין המונופול שלו. הרי כבר ביססנו שהתדר תמיד יוצא נכון מהגביש וזה המונופול שמתבלבל. כשהמונופול בריא, האדם בריא.
אז למה כל כך חשוב שהמונופול יתפוס את הצבע נכון? מה כל כך נורא בלחיות בטרנספרנס?

מה משבש את תפקוד המונופול?
המונופול מחזיק חזק את האשליה שאנחנו, אך זה לא אומר שהוא אינו מושפע. רא לא אמר את זה במילים האלה וגם לא הסביר הרבה אודות המונופול - תאמינו לי שחקרתי וחפרתי בכל מקום אפשרי. אבל לדעתי, מתוך הצלבות שעשיתי ממידעים אחרים ולפי ההגיון, הוא מאוד מושפע.
ממה הוא מושפע? מאנרגיה - תדרים. תדרים כתוצאה ממצבים רגשיים, פיזיים, מנטליים וסביבתיים. כמנגנון קריאת תדרים הוא רגיש ועדין כי עליו לקלוט תדרים בניואנסים הכי דקים. אפשר לומר שהרגישות שלנו שוכנת במונופול, לא בנפש או בגוף כפי שאנו רגילים לחשוב.
ואני סוברת שהוא מושפע בכל כך הרבה מישורים של ההוויה האנושית, בעצם כל מה שמשפיע על התדר שלנו: בפיזי מהכנסת חומרים לגוף, תזוזה/אי תזוזה לא תקינה, טראומה. ברגשי הוא מושפע מפחד, בהלה, כאב שלא טופל, סבל מתמשך, טראומה רגשית. במישור המנטלי הוא מושפע מהזדהות יתר עם המיינד, עקשנות וקיבעון לרעיון/דעה, הסחות דעת, התמכרויות. ובסביבה הוא מושפע מתנאים כמו טמפרטורה ואקלים, וחשיפה לתדרים לא תואמים - אנשים/סביבה/מכשירים/טכנולוגיה.
המונופול פועל בכל רגע והמכאניקה שלו צריכה להיות גמישה ומשומנת היטב כדי שיפעל נכון, כדי שיוכל לקרוא את התדרים של הגבישים נכון ולחבר אותנו למסלול, אך התדר שלנו מזיז אותו. הקיבעון והפציעות שלא טופלו "מחלידות" ולא מאפשרות לו לפעול כראוי.
תחשבו - כמה המצב "מסוכן" שמחזיק האשליה שלנו כל כך רגיש ומושפע מהתדרים סביבו. מה הסיכויים שהוא יהיה בריא וחזק? מה הסיכויים שאנחנו נהיה? מה הסיכויים שנמצא את הנכונות שלנו אם כל כך הרבה דברים יכולים להשתבש?

התגלית
למזלנו המונופול אמנם רגיש אך בר טיפול ותיקון. כשאנו מטופלים היטב המונופול מתחזק ומתנהל נכון. הודות לעיצוב יש לנו הוראות הפעלה ותיקון - סמכות פנימית והמשתנים שלנו - והם למעשה נועדו ליישר את מונופול, לא שום דבר אחר. אין עוד משהו במערכת שצריך הוראות, שום דבר לא "זז" במכאניקה. הגבישים קבועים ותמיד נכונים, והמכאניקה על פני השטח היא תוצאת הסמיכות של הגבישים ע"י המונופול.
התגלית היא שהליך הדקונדישנינג שאנו עושים - מה שנקרא "הניסוי" - הוא בעצם כדי לשקם את המונופול ואת יכולת קריאת התדרים שלו, וכך ליישר את המערכת כולה. יש לנו אופציות לטיפול ושיקום המונופול. אנחנו יכולים לטפל במישורים הפיזיים, הרגשיים, המנטליים והאנרגטיים, או להשתמש בהוראות ההפעלה שקיבלנו בעיצוב ולהכנס לניסוי, אבל בלי לקחת בחשבון את המשתנים לא נעשה שינוי עמוק ולא נשפיע מספיק על המונופול כדי באמת להתיישר על המסלול.

הצבע צובע את הקיום שלנו - סיבה טובה ליישר את המונופול
חזרה רגע לצבע.
כשהמונופול מושך את הצבע הלא נכון זה לא נגמר רק בנו - כל העולם נצבע בצבע לא נכון. השיבושים האלה מגיעים רחוק. אולי בגלל זה קוראים לתדר יציאה מהגביש ״צבע״- כי הוא צובע את שדה התודעה שלנו. מונופול לא בריא זה לא טוב לנו ולא טוב לסביבה. אנחנו חיים בתוך קק(א)פוניה שמחרישה, מסיטה ומתנה אותנו בכל רגע ממיליארדי מונופולים לא בריאים שמשדרים צבעים משובשים לשדה התודעה.
נכונות זה אקט תמידי. בכל רגע ורגע עלינו לשמור על עצמנו מהצבע ההומוגני המעוות של תודעת האנושות. אז כשאנו נכונים זה טוב לנו וגם לאנושות כולה. לכן אומרים שאדם אחד קטן יכול להשפיע במימדים גדולים ורחוקים, כי תדר נכון של אדם אחד משפיע על תודעת הכלל ויותר חזק מכל צבע מדומה.
איזה מזל שטרנספרנס זו מחלה של האנושות. עולם הטבע לא מכיר את העיוות הזה ולשמחתינו מקרין לנו צבע נכון כרקע לצבעים ההומוגניים שיוצאים מהאנושות. איך פרח יראה כנוטסלף? קשה וגם מצחיק לדמיין. לא נוכל להגיד זאת לעולם על האנושות אבל באפשרותנו להגיד את זה על עצמנו.

בפרק הבא: מגיעים לתכניות העבודה, התכנית שמתחת לצבע