אז עכשיו שאנחנו מבינים את חשיבות היחודיות הקוגניטיבית שלנו, שזה בעצם הבסיס למודעות ולאינטליגנציה, מה שנקרא "הסמכות החיצונית" שלנו, אפשר להתחיל סוף סוף לדבר על הטון בהקשר המעשי במפה ובמשתנים.

הכל יושב על הטון בפוטנציאל, אבל איך הוא בא לידי ביטוי באופן מוחשי בעיצוב שלנו? מה הוא עושה ועל מה הוא מצביע? ומה הוא מכתיב בפועל במבנה שלנו?
יש לו 3 תפקידים עיקריים במבנה:
1. פניית כיוון החץ במשתנה
2. הדרך שבה אנחנו מכניסים חומרים ומידע לגוף ולמוח
3.החיישן החזק שלנו

‏1. פניית החץ -
תהיתם פעם מה עושה אתכם שמאליים או ימניים במושגים של העיצוב האנושי? מה מכתיב אם אתם קאווד רייט או אסטרטגיים? למה החץ פונה ימינה או שמאלה?
זה הטון.
הטון מחליט לאיזה כיוון החץ במשתנה שלנו יפנה, בעיצוב ובאישיות. זה הטון שמכתיב אם יש לנו מוח, מוטיבציה, סביבה או פרספקטיבה שפונה שמאלה/ימינה. זה אומר שלא משנה איזה מספר יש במשושה שבחץ (הצבע), אם יש טון 1, 2, או 3 במשלוש שלידו, החץ במשתנה יפנה שמאלה. אם הטון במשולש שליד המשושה הוא 4, 5, או 6, החץ במשתנה יפנה ימינה. c’est tout. מאוד פשוט.

יש 6 ביטויים אופציונליים לטון ולכל אחד מאיתנו יש את ה"טון שלו", פלוס אחד נוסף שיש לכולנו. עוד נגיע לטונים השונים בהמשך אבל קודם, מה זה למעשה אומר אם המשתנה שלנו פונה שמאלה או ימינה?
זה אומר המון על המבנה שלנו בבסיסו, עוד לפני ההגדרות במפה. זה מראה אם אנחנו אסטרטגיים או רספטיביים, אם אנחנו אמורים להיות פעילים או פאסיביים בסביבה שלנו, אם אנחנו מפוקסים או היקפיים במבט שלנו ועוד פרמטרים. אין משהו בעיצוב שיותר שונה משמאל וימין במהותו, ולדעת אם אנחנו בעלי חצים ימינה או שמאלה זה הדבר החשוב ביותר בכל העיצוב לפי דעתי, אולי אפילו יותר מלדעת את הטיפוס והאסטרטגיה. ‏אם אתם עדיין לא מכירים את המושגים האלה של שמאל וימין בעיצוב, מוזמנים לקרוא את שני הפוסטים שהעלתי בקבוצת העיצוב שמסבירים עליהם והחשיבות שלהם באופן מפורט. (קישורים בתגובות.)
אז הטון מחליט - ימינה או שמאלה? וביניהם עולם של הבדל.

2. הדרך שבה אנחנו מכניסים חומרים ומידע לגוף ולמוח -
כנגזרת של הפניה לשמאל או ימין, הטון גם מפנה את הצבע (המשושה שבתוך החץ) לכיוון שמאל או ימין. גם לצבע יש שש אופציות בכל משתנה, כאשר לכל צבע יש שני כיוונים - שמאל או ימין (סה"כ 12 אפשרויות לכל משתנה) התלויים בטון שמתחת. אם הטון הוא 1/2/3 החץ יפנה שמאלה והעיכול, הסביבה, המוטיבציה והפרספקטיבה שלנו יקבלו ביטוי שמאלי ביחס לצבע שמופיע במשושה. ואם הטון הוא 4/5/6 החץ יפנה ימינה והמשתנים שלנו יקבלו ביטוי ימני ביחס לצבע במשתנה.
לדוגמה נסתכל רגע על העיכול שבתוך המשתנה "הכרעה" בצד של הדיזיין - החץ העליון השמאלי במשתנים - ונבדוק איך זה עובד:
אם יש צבע 1 במשושה וטון 1/2/3 במשולש שלידו, חץ המשתנה יפנה שמאלה ודרך העיכול תהיה "תיאבון עוקב". אם הצבע 1 במשושה והטון 4/5/6 במשולש שלידו, חץ המשתנה יפנה ימינה ודרך העיכול תהיה "תיאבון לסירוגין". אותו צבע ואכילה שמבוססת על רעב ותיאבון, אך אופן הכנסת החומרים אחרת. יש הבדל מהותי בין הכנסת חומרים ואוכל לגוף בצורה עוקבת מהכנסת חומרים לסירוגין, ועל זה אחראי הטון כמובן. רא קורא לזה fixing כי הטון "מקבע" את הכיוון של החץ והצבע. נתתי דוגמא מהצד של הדיזיין אבל זה דומה גם באישיות וזה חל על כל משתנה - מוח, סביבה, מוטיבציה ופרספקטיבה.
אז הטון גם מחליט איך אנחנו אמורים להזין את עצמנו.

3. החיישן שלנו -
בעיצוב אנחנו מתייחסים המון לסמכות פנימית. זה אחד הנושאים הכי מדוברים, אבל איך הגוף שלנו יודע להיות הסמכות בקבלת החלטות? איך הוא יודע לנוע נכון בחלל ומה בריא עבורו? תתפלאו לשמוע - אבל זה הטון שמאותת לו.
הטון הוא חיישן מאוד מדויק ולכן הוא מנתב אותנו. יש לנו שישה חיישנים אופציונליים -
1 ריח - smell
2 טעם - taste
3 ראיה - outer vision
4 ראיה פנימית - inner vision
5 חוש - feeling
6 מגע - touch
ושביעי נוסף ומשותף לכולנו שהוא צליל (sound).

לכל אחד יש חיישן ספציפי בצד של הדיזיין ו‏החיישן הזה זה החלק הכי חשוב במבנה שלנו, לפני הטייפ, לפני הסמכויות, לפני הפרופיל ולפני כל הגדרה, כי בלעדיו אנחנו לעולם לא נגלם באמת את המפה ואת הפוטנציאל שלנו, לא משנה כמה נפעל לפי אסטרטגיה וסמכות.
ולמה אני אומרת את זה?

‏זוכרים שלגוף יש הכרה משל עצמה? בפרק הקודם למדנו על קוגניציה בכללי ועל הקוגניציה של הגוף בפרט שמתוכה ההכרה הגבוהה שלנו מתעוררת.
‏החיישן הזה, שמתבטא כאחד מששת החושים שהזכרתי כאן, הוא חכמת הגוף. הוא קולט כל תדר ורטט שהוא בנוי לקלוט, וכך, עמוק מתחת לפני השטח, הוא מעביר מידע לסקרל, לספין או לסולר לפלקסוס עוד הרבה לפני שאנחנו בכלל נהיים ערים ללחישותם או לבהירות. עמוק מתחת לפני השטח הגוף שלנו ער לסביבה שלו ויודע מה טוב עבורו, ממה להתרחק, איפה להיות, איפה לא לשהות ובמקרים מסוימים הוא גם יכול לבשר על מה שבדרך - מה מתקרב על המסלול שלנו או של אחרים. בדיוק בגלל זה קוראים לטון בחץ העליון השמאלי "קוגניציה" - הקוגניציה של הגוף. רק לאחר שהטון מבחין, הסקרל שלנו יכול להגיב, הספלין יכול ללחוש והבהירות יכולה להגיע.
אז הטון בעצם הסמכות הפנימית האמיתית שלנו.

+++++++

הטון הוא הקסם של החיים שלנו.
הוא הדבר שעליו הכל יושב ומתוכו הטבע ופוטנציאל האמיתי שלנו יוצא, אבל מה קורה כשאין לנו גישה אליו? מה קורה אם המונופול משובש ולא תופס אותו בגלל הטרנספרנס?
אנחנו מסתובבים כמו עם מסכה על העיניים, מגששים באפלה. הטון קולט אבל המידע הזה חסום לשאר המערכת. אין לנו קשר אליו, והגוף מנותק מהחכמה שלו. הניתוב נהיה משובש כי מחט המצפן לא מתיישרת לצפון. אנו למעשה בלי חוש וחיישן, בלי כיוון וסינכרון וכתוצאה בלי קוגניציה יחודית . ובמצב הנפוץ הזה, איפה הסמכות שלנו? היא לא תשמע. למעשה אין לנו סמכות, יש לנו פוטנציאל לסמכות. אסטרטגיה וסמכות אמורה להיקרא אסטרטגיה ופוטנציאל לסמכות פנימית. כי הטון הוא הסמכות הפנימית הנקיה והצלולה שלנו.
אז איך כן מגיעים אליו בכל זאת? איך מאפשרים לתפקידים שלו לקבל ביטוי וכך להכווין אותנו?

בפרק הבא…