אז עכשיו שאנחנו מבינים מהפרק הקודם את חשיבות היחודיות הקוגניטיבית שלנו, מה שנקרא "הסמכות החיצונית", היושבת על ה״קוגניציה״ של תודעת הגוף המהווה כבסיס למודעות ולאינטליגנציה שלנו, אפשר להתחיל סוף סוף לדבר על הטון בהקשר המעשי במפה ובמשתנים. 

יש לו 3 תפקידים עיקריים:

‏1. תפקיד ראשון: פניית החץ
תהיתם פעם מה עושה אתכם ״שמאליים״ או ״ימניים״ במושגים של העיצוב האנושי? מה מכתיב אם אתם קאווד רייט או אסטרטגיים? למה החץ פונה ימינה ולא שמאלה?
יאפ, זה הטון. 

הטון מחליט לאיזה כיוון החץ במשתנה שלנו יפנה, בעיצוב ובאישיות. זה הטון שמכתיב אם יש לנו מוח, מיינד, סביבה או פרספקטיבה שפונה שמאלה/ימינה. זה אומר שלא משנה איזה מספר יש במשושה (הצבע) שבחץ , אם יש טון 1/2/3 במשלוש שלידו, החץ במשתנה יפנה שמאלה. אם הטון במשולש שליד המשושה הוא 4/5/6 החץ במשתנה יפנה ימינה. c’est tout. מאוד פשוט. 

‏אם אתם עדיין לא מכירים את המושגים האלה של שמאל וימין בעיצוב, מוזמנים לקרוא את שני הפוסטים שהעלתי בקבוצת העיצוב שמסבירים את החשיבות שלהם באופן מפורט. (קישורים בתגובות.)
אז הטון מחליט - ימינה או שמאלה? וביניהם עולם של הבדל. 

2. תפקיד שני: הדרך שבה אנחנו מכניסים חומרים ומידע לגוף ולמוח

כנגזרת של פניית החץ לשמאל או ימין, הטון גם מפנה את הצבע (המשושה שבתוך החץ) לכיוון שמאל או ימין. גם לצבע יש שש אופציות בכל משתנה, כאשר לכל צבע יש שני כיוונים - שמאל או ימין, התלויים בטון שמתחת (סה"כ 12 אפשרויות לכל משתנה). אם הטון הוא 1/2/3 החץ יפנה שמאלה והעיכול, הסביבה, המוטיבציה והפרספקטיבה שלנו יקבלו ביטוי שמאלי ביחס לצבע שמופיע במשושה. ואם הטון הוא 4/5/6 החץ יפנה ימינה והמשתנים שלנו יקבלו ביטוי ימני ביחס לצבע במשתנה.
לדוגמה נסתכל רגע על העיכול שבתוך המשתנה "הכרעה" בצד של הדיזיין - החץ העליון השמאלי במשתנים - ונבדוק איך זה עובד:
אם יש  צבע 3 במשושה (הנקרא צמא) וטון 1/2/3 במשולש שלידו, חץ המשתנה יפנה שמאלה ודרך העיכול תהיה "צמא חם". אם יש צבע 3 במשושה והטון 4/5/6 במשולש שלידו, חץ המשתנה יפנה ימינה ודרך העיכול תהיה "צמא קר". אותו צבע ואכילה שמבוססת על נוזלים וערבוב, אך אופן הכנסת החומרים היא אחרת. יש הבדל מהותי בין הכנסת חומרים ואוכל ״קר״ מהכנסת חומרים ואוכל ״חם״, ועל זה אחראי הטון כמובן.  

רא קורא לזה fixing כי הטון "מקבע" את הכיוון של החץ והצבע. זו דוגמא מהצד של הדיזיין אבל זה חל על כל משתנה - הכרעה, סביבה, פרספקטיבה ומוטיבציה - לכולם יש ביטוי לכיוון ימין או שמאל.
אז הטון גם מחליט איך אנחנו אמורים להזין את עצמנו. 

3. תפקיד שלישי: החיישן החזק שלנו - 

בעיצוב אנחנו מתייחסים המון לסמכות פנימית.  זה אחד הנושאים הכי מדוברים, נשאלים ונבדקים אבל איך הגוף שלנו בכלל יודע להיות הסמכות בקבלת החלטות?  איך הוא יודע לנוע נכון בחלל ומה בריא עבורו? 

זה הטון שמאותת לו. הטון הוא חיישן מאוד מדויק ולכן הוא מסמן ומנתב את הגוף שלנו מתחת לפני השטח. 

יש שישה חיישנים אופציונליים - 

1 ריח - smell
2 טעם - taste
3 ראיה - outer vision
4 ראיה פנימית - inner vision
5 חוש - feeling
6 מגע - touch
ושביעי נוסף ומשותף לכולנו שהוא צליל - sound.

לכל אדם יש חיישן ראשי שמאותת לגוף שלו מה בריא עבורו, והוא למעשה ה״קוגניציה״ שדיברנו עליה ארוכות בפרק הקודם. החיישן הזה הוא החלק הכי חשוב במבנה שלנו, לפני הטייפ, לפני הסמכויות, לפני הפרופיל ולפני כל הגדרה, כי הוא הריכוז של כל הטבע שלנו. בלעדיו אנחנו לעולם לא נגלם באמת את המפה ואת הפוטנציאל הטבעי שלנו, לא משנה כמה נפעל לפי אסטרטגיה וסמכות.  

ולמה אני אומרת את זה? 

‏החיישן הזה, שמתבטא כאחד מששת החושים שהוזכרו, הוא חכמת הגוף. הוא קולט כל תדר ורטט שהוא בנוי לקלוט, וכך,  עמוק מתחת לפני השטח,  הוא מעביר מידע לסקרל, לספין או לסולר פלקסוס עוד הרבה לפני שאנחנו בכלל נהיים ערים ללחישותם או לבהירות. עמוק מתחת לפני השטח הגוף שלנו ער לסביבה שלו ויודע מה טוב עבורו, מה בריא עבורו, ממה להתרחק, איפה להיות, עם מי להיות, איפה לא לשהות ובמקרים מסוימים הוא גם יכול לבשר על מה שבדרך - מה מתקרב על המסלול שלנו או של אחרים. בדיוק בגלל זה קוראים לטון בחץ העליון השמאלי "קוגניציה" - ההכרה של הגוף. רק לאחר שהטון מבחין, הסקרל שלנו יכול להגיב, הספלין יכול ללחוש והבהירות יכולה להגיע. 

+++++++

הטון הוא הקסם של החיים שלנו.

הוא התשתית לנוף הפנימי שלנו, הוא הדבר שעליו הכל יושב ומתוכו הטבע והפוטנציאל האמיתי שלנו יוצא, אבל הוא לא מודע ולא נגיש לנו. הוא תמיד קולט אבל המידע הזה לא תמיד מגיע לשאר המערכת שלנו, ומה קורה כשאין לנו גישה נקיה אליו? מה קורה אם המונופול משובש ולא תופס את התדר בגלל הטרנספרנס כמו שראינו בפרק 4? (זוכרים שהגביש תמיד מוציא תדר נכון אך לרוב אין לנו גישה מלאה אליו כי המונופול לא מיושר?)
אם אין לנו גישה אליו אנחנו מסתובבים כמו עם מסכה על העיניים ואטמים באזניים, מגששים באפלה. הטון קולט את הסביבה אבל המידע הזה חסום לשאר המערכת. אין לנו קשר אליו, והגוף מנותק מהחכמה שלו. הניתוב נהיה משובש כי מחט המצפן לא מתיישרת לצפון. אנו למעשה בלי חוש וחיישן, כשהכלי שלנו לא מיושר בלי כיוון וסינכרון וכתוצאה מכך, אנו נעים בחלל בלי חיבור למהותינו וללא קוגניציה יחודית. ובמצב הזה, איפה הסמכות שלנו? 

היא לא תישמע. למעשה אין לנו באמת סמכות, יש לנו פוטנציאל לסמכות כי התדר שבטון הוא המקור לסמכות הפנימית שלנו והוא לרוב לא מקבל את הביטוי המלא שלו. 

אז איך כן מגיעים אליו בכל זאת? איך מאפשרים לתפקידים שלו לקבל ביטוי וכך להכווין אותנו? 
מיישרים את המונופול כדי שיוכל לקרוא את התדר נכון ולקבל גישה לטון.