קוסמולוגיה 💫 ומכאניקה ⚙️
פרק 1

בעיצוב מתעסקים הרבה עם פני השטח - מה שקורה בבאדיגרף: ההגדרות והפתיחות, השערים והערוצים, הפרופיל, הקרוס... אנחנו מדברים על השפעת הטרנזיטים בשמיים וההתניות מאנשים סביבנו. והידע הזה מרתק ופרקטי, אבל איך כל הדבר הזה בכלל עובד? איך הכוכבים משפיעים עלינו? מה באמת מייחד כל אחד מאיתנו? ממה אנחנו בעצם עשויים מעבר לבשר ודם?


הכל מתחיל בגבישים.
"גבישי" התודעה, כפי שה"קול" סיפר לרא, מגיעים ממקום רחוק בזמן, אי שם מלפני המפץ הגדול. בקוסמולוגיה של רא אנחנו לומדים שהמפץ הזה לא היה תוצאה של התנפצות סינגולרית פתאומית שהולידה את היקום שלנו כפי שסוברים הפיזיקאים, אלא התנגשות של 2 אלמנטים ראשוניים המגיעים מעבר לזמן ומקום - הבהאן והטוגה. יחד, הם יצרו את כל היקום (או אצל רא - ה-״ביי-קום״: יקום המבוסס על בינאריות) והזריעו אותו בגבישים מנופצים. הבהאן והטוגה, מסתבר, הם סוג של חומר אפל (dark matter), וכשהתנגשו החל תהליך עצום וגורלי שהביא לשבירתם ובעקבות זה, יצירת העולם האטומי הגשמי שאנו מכירים. הגבישים הראשוניים האלה נשברו לאינספור חלקים קטנטנים, כל אחד בשבירה יחודית לו, ונקרא "גביש" בשל התנהגותו כמו קריסטל באופן השבירה ויכולת סינון ה"אור" דרכו.
בהתחלה, כל הכוכבים נוצרו סביב גבישים, בחלקם יש אפילו 3 (בשמש שלנו, לדוגמא) ובהמשך, כל מה שעל כדור הארץ הוזרע בגבישים. כל דומם, צומח, חי ואדם קיבל אוצר קטן מהמפץ הגדול כדי להתקיים כאן בעולם הזה. כל גביש על כדור הארץ ומסביבו הינו עתיק, כבר קיים מיליארדי שנה, מלפני רגע ההתנפצות שהובילה לאשליה עצמה.
האדם קיבל 2 גבישים - גביש עיצוב וגביש אישיות וכמו בכל דבר ביקום, הם נועדו לפלטר את ים התודעה. ים התודעה הגולמי מורכב מחלקיקים קטנטנים הנקראים נוטרינו. לחלקיקים השובבים האלה כמות מינורית של מאסה, כפי שהוכח מדעית. הם ידועים כנשימת הכוכבים כי נוצרו מתוך ראקציה גרעינית המתרחשת בלב כל כוכב, ונעים לעברנו בכל שניה בכמויות אדירות, כמעט במהירות האור. אפשר לומר שאנחנו שוחים בים דחוס של נוטריני. המאסה המינורית של הנוטרינו מאפשרת לו גם להתחכך עם חומר וגם לעבור דרכו, ובטיולם דרך הקוסמוס, עוברים הם דרך גופים שמימיים וגם עוברים דרכנו. בכל מגע עם גוף כלשהו, משהו מהחיכוך נשאר על הנוטרינו - מידע, והמידע הזה נשמר עליו ומועבר בהמשך בחיכוך לגוף אחר. כך הנוטריני בעצם מעבירים מידע ביקום - מהכוכבים אלינו ומאיתנו לאי שם מעבר למערכת השמש.
ואיך המידע הזה מים התודעה הגולמי עובר אלינו בחיכוך?
דרך הגבישים.
על פי רא אורו הו, הגבישים הטמונים בנו הם בערך פי שלוש מגודל הנוטרינו, ומאפשרים מעבר של אחד בכל רגע. כאשר הנוטרינו פוגש את הגביש, יש תדר כניסה, מה שנקרא בעיצוב "בסיס" "base". זהו המגע הראשוני והמכריע של האדם עם התודעה שהוא מפלטר. לאחר המפגש הזה, הנוטרינו פוגש את הארכיטקטורה הפנימית של הגביש ונע במעגליות בתוכו. שם הוא יוצר תדר פנימי הנקרא - "טון" "tone", ולבסוף, הנוטרינו ביציאתו מהגביש מיצר תדר שנקרא "צבע" "color". בתהליך הזה הנוטרינו קיבל רושם מהגביש והגביש קיבל רושם מהנוטרינו, וכך במקום הקטנטן הזה, אנחנו מפלטרים את המידע הגולמי של התודעה לדבר מוחשי וספציפי בחוויה שלנו.

המפגש הזה בין הנוטרינו לגביש קורה מתחת לפני השטח, מתחת לקו של השער ואין לנו גישה ישירה להתרחשות הזו ולתדרים האלה, רק לתוצאה שלהם על פני השטח. ההתרחשות הזו בתוך הגביש היא הבסיס לקיומינו, (תרתי משמע) ויכול להביא לתסכול, מרירות, כעס ואכזבה כתוצאה מהתנהלות שגויה של הנוטסלף או לחתימת הטיפוס - סיפוק, שלום, הצלחה ופליאה כתוצאה מהתנהלות נכונה על המסלול שלנו.