הקושי של הימין בעולם שמאלי
הקושי של הימין בעולם שמאלי
(המשתנים - החצים מסביב לראש במפה)
מה הם מושגי ימין ושמאל בעיצוב?
למי שלא מכיר אותם, המושגים שמאל וימין בעיצוב אינם מתייחסים לדעות, נטייה או עמדה כלשהי, אלא למבנה שלנו, ומיוצגים בבאדיגרף בחצים לצד הראש: 2 בצד של הדיזיין ו-2 בצד של האישיות. לכל אחד מארבעת החצים יש אפשרות לפנות ימינה (לעתיד) או שמאלה (לעבר) וכאן אנחנו בעצם רואים את ההתפתחות האבולוציונית שלנו כבני אנוש - כבעלי שילובים של ימין ושמאל בחצים ובמבנה שלנו. אם בעבר (לפני 1781 ) פנינו לחלוטין שמאלה ופעלנו כיצורים אסטרטגיים, העתיד לוקח לכיוון ימין ולפעילות רספטיבית של הרייב, ואנחנו המעבר בין לבין, עם 16 אפשרויות למבנה משולב של ימין ושמאל.
מה שקובע אם החץ פונה ימינה או שמאלה זה לא השער, או הקו ואפילו לא הצבע, אלא הטון שמתחתיו. זהו מקום עמוק מתחת לפני השטח, שאין לנו גישה מודעת אליו והטון הזה - הארכיטקטורה הפנימית בגבישי התודעה שלנו - הינו תכנית בניה לכל המבנה הספציפי שלנו. כל פוטנציאל הייחודיות שלנו נובע ממנו ולכן, הימין/שמאל במבנה מצביעים על מהות היחודיות והיעוד של האדם.
כל חץ או "משתנה" מתוך הארבעה מייצג חלק אחר במבנה שלנו, אך לכל החצים ימינה יש מאפיין משותף, ולכל החצים שמאלה יש מאפיין משותף אחר, לא משנה על מה הם מצביעים: פעילות מוחית, מודעות מנטלית, סביבת החיים או סוג מבט. המאפיינים של השמאל הם אקטיביות ופוקוס, ושל הימין המאפיינים הם רספטיביות והיקיפיות. כפי שרואים, יש ביניהם הבדל מהותי וניתן לחלק את האנושות ל-2: לבעלי מיינד ימין - רספטיביים, ולבעלי מיינד שמאל - "אסטרטגיים", אך החיים ברובם עדיין מתנהלים לפי השמאל בכל רמות קיום וזה משאיר את הימין עם הרבה סימני שאלה.
+ + + + + +
למרות שיש לנו 4 משתנים, כשאנו מדברים באופן כללי על שמאל/ימין בעיצוב, אנו מדברים בעיקר על החץ העליון הימיני והפניה שלו. זה לא אומר ששאר המשתנים - מוח, מבט או סביבה לא נחשבים, הם כן, אבל החץ של המיינד מעיד עלינו אם אנו בעלי מודעות אסטרטגית או מודעות רספטיבית, וכאן השוני המהותי בינינו המבוסס על צורת המודעות שלנו. וכמובן אין טוב ורע בזה, אין מועדף ופחות. הכל נחוץ וכמעט כולנו בעלי כיוונים משולבים במפה בכל מקרה.
אז מה מאפיין את השמאל?
פוקוס, אקטיביות, פרטים, חדות, מיקוד, לינאריות, חישוב, סדר תיוק, תיעדוף - כל אלה שייכים לשמאל ולעולם הקיים שמבוסס על מבנה אבולוציוני קדום, והמאפיינים האלה מולידים מטרות ויעדים, תכנון, מיקוד, סיסטמות ושיטות. השמאל היה קריטי להתפתחות האנושות והמערכות הקיימות וקשור באופן הדוק לקרוס אוף פלנינג שאוטוטו מתחלף. המבנה השמאלי העניק לנו כוח ושליטה על משאבי העולם למשך אלפי שנים והביא אותנו להישגים מטורפים. השמאל נובע מהספלין, ממודעות השרדותית ממוקדת, ושומר על האנושות עם החישובים והפוקוס שלו.
והימין? ממש ההיפך - לא מפוקס, אינו נראה פעיל, ואינו מתעסק בפרטים כלל. הוא לא שייך למבנה החיים הזה, אבל הוא מאוד מנסה להשתלב, ובניסין הזה, מאבד הוא את היופי שלו, הקריאטיביות שבו והביטוי הפוטנציאלי שלו. במקרה הטוב הימין מרגיש אי נוחות בתוך העולם הזה, ובמקרה הגרוע הוא בכלל לא מודע לזה שהוא שונה. הוא לא יודע איך באמת לחיות את עצמו כי מהרגע שהוא נכנס לעולם מלמדים אותו להתנהל לפי מאפיינים שמאליים - מבחנים, ציונים, תכניות, מטרות, יעדים, חישובים, הישגים ופעילות. והוא באמת מנסה, אך מתקשה. בבית, בלימודים, בעבודה ובחיים.
הימין הוא המשולש שמנסה להכנס למרובע, וככל שינסה, לא יצליח. כי הוא שונה באופן מהותי מהשמאל.
איך הימין מתבטא?
הימין בטבעו זורם, רחבי, סופג, אסוציאטיבי, קופץ מדבר לדבר, רוקד. הוא משויך לסולר פלקסוס ולמודעות רגשית. רא אומר שהימין הוא משאב. זו מהותו, מפני שהוא סופג לרוחב ולעומק ושומר בתוכו אוקיאנוס של מידע. הוא רספטיבי, ובגלל ההיקפיות שבו, מתנהל כמו ספוג ענק שלא מודע לכמות המידע שהוא מכיל. הוא קולט את המידע הזה לא בהכרח בשביל עצמו, אלא בשביל האחר ובשביל האנושות כולה. כל הידע והחוויות של האנושות שוכנות בתוך המיינד הימיני, כי כשהוא נוכח באמת, הוא לא רק סופג אינפורמציה, הוא קולט באופן מקיף את כל המתרחש - את הסביבה, את התחושות והאסוציאציות, את טון הדברים, את מה שנאמר ומה שלא - הוא קולט ה-כל אבל אינו מפוקס על אף דבר ספציפי ולכן אינו מודע לכך שקלט משהו בכלל. גם אם מרגיש שפספס הכל ולא זוכר כלום - זה שם בפנים. המודעות הימנית היא מן בולען עם שסתום; הכל נכנס אבל לא מסוגל להישלף מעצמו.
זו הסיבה שלמיינד ימין מאתגר להתנהל בעולם ההומוגני. כאשר המיינד הרספטיבי מנסה לתכנן, להתפקס, לשלוף ידע ברגע ולהיות אסטרטגי במודעות ובהתנהלות, הוא פועל בדרך שסותרת את מהותו ולכן לא מגיע לאופטימלית שבו ומחליש את טבעו שוב ושוב. בגלל התנועה הלא טבעית הזו, אנחנו הימניים נגררים לדברים שאין להם קשר אלינו ולחיינו. ככל שננסה בכוח להתפקס, להתמקד, לתכנן ולהיות אסטרטגיים, כך נזוז מ"הנכונות" שלנו ואנו עלולים ״להפסיד״ במשחקי החיים, וגרוע מזה - נתרחק שנות אור מהפוטנציאל שלנו. אם היינו פשוט נוכחים, בלי הלחץ הזה, ונותנים לדברים הנכונים להכנס למערכת שלנו בזרימה, עם ההבנה שיצאו כשיהיה נכון להם לצאת, איזה עולם מופלא זה היה.
כשאנו מנסים להתנהל כמו השמאל אנחנו חיים אבל לא משגשגים באמת, גם אם על פני השטח נראה שהכל בסדר. זה לא נשמע כל כך מזיק להתפקס על פרטים, נכון? לתכנן את היום, לקבוע לוחות זמנים, לתכנן מהלכים, לשלוט במה שאנחנו "יכולים". יש לנו תוצאות מזה, אנחנו מספיקים, אנחנו בתנועה, דברים קורים, החיים זזים, ואנחנו בסדר עם זה, התרגלנו. אבל זה כי אנחנו לא חווים איך זה באמת לחיות אחרת - אנחנו לא מכירים את הקסם שקורה בתוכנו ובחיינו כשאנו פועלים נכון מנטלית. והאינטרפרטציה שלנו כשאנחנו לא מצליחים להשתלב כמו כפפה לעולם? לא מספיק חכמים, לא מספיק מפוקסים, חסר בנו איזה חלק, לא מסתדרים, יש לנו בעיית קשב וריכוז… אז אנחנו פונים לעזרים חיצוניים שרק מחמירים את המצב ומרחיקים אותנו עוד יותר מהזרימה הטבעית שלנו.
יש משהו כל כך מיסטורי שקורה בתוך המיינד הימיני אך אינו נגיש ואינו יכול להמשך החוצה במלואו כשהוא עסוק בחיקוי פעולות השמאל. הוא לא מקבל ביטוי עמוק ומלא, וזה חבל מאוד לכולם.
+ + + + + +
היחסים בין ימין לשמאל
כולנו חיים ביחד במישור הזה, כולנו נחוצים וחשובים ועל הימין והשמאל להיות שותפים שווים לדרך, כל אחד עם תפקידו. בימין יש אוקיאנוס של אינפורמציה, בשמאל יש את הפוקוס והיכולת להוציא את התוכן הזה למען טובת הכלל. היופי הוא שהם תלויים אחד בשני לקיום נכון ומפרה, ושיתוף הפעולה הזה יהיה קריטי להישרדות האנושות בעתיד . הימין אינו יכול לבדו למשוך מידע מעצמו ברמה עמוקה, ונכון עבורו לסובב את עצמו באנשים שיעזרו לו לנצל את המשאבים שלו לטובת כולנו. לולא השמאל שישאב מהבאר שלו, הימין לא יוכל להגיע למימוש הפוטנציאל שלו, את תרומתו למכלול. ולולא המידע שיש בימין השמאל לא יקבל את המשאבים לפרויקטים שלו ולא יראה את התמונה הרחבה. בלי השמאל הימין לא ישרוד, ובלי הימין השמאל לא יתפתח.
איך מתקדמים מפה?
צריך להשאיר את המודעות האסטרטגית והפוקוס לשמאל ואת הספיגה ההיקפית והזרימה לימין. המעבר לא פשוט, המיינד כבר רגיל להתנהל כרגיל -להתפקס על הפרטים, למדוד ולהשוות, לחפש דרכים איך להרוויח כסף, איך לשווק, איך לצאת לאור, איך למצוא זוגיות, איך לבנות תכניות פעולה, איך להגשים את עצמו, איך איך איך לנוע בעולם הזה כמו כולם. אבל אנחנו לא כמו כולם, וכל האסטרטגיות שלנו יוצאות עקומות.
חשוב שבעלי הימין יבינו שזה לא שייך לימין לתכנן ״איך״. אסטרטגיה מנטלית על חיינו לא שייכת לנו באף צורה וצבע. יש לנו מנגנונים אחרים שדואגים לנו ברמה החומרית, אם רק נתמסר לימיניות שלנו. אנחנו לא אמורים לדאוג לצרכים החומריים שלנו לפי אסטרטגיה מנטלית כלשהי (האמת, שגם השמאל לא, אבל זה כבר לפוסט אחר). כל רגע שאנחנו מבזבזים על תכנונים ואסטרטגיה, תמימה ויומיומית ככל שתהיה, זו פעולה שמחלישה אותנו ומזיזה אותנו מהשפע ומה birthright שלנו. לא באנו לכאן כדי למדוד ולחשב את החיים שלנו.
אז פול סטופ על חשיבה תכנונית אסטרטגית על החיים שלנו. זה אפשרי. מפסיקים לצרוך את הסם הזה של שליטה מדומה ותכנון פעולה. גם אם התכנונים והחפירה רק בראש ולא יוצאים לפועל בגלל אסטרטגיה וסמכות פנימית -זה לא מספיק. זה לא מספיק רק לא לנוע לפי הוראות המיינד. אנחנו צריכים לעצור את הפיתוי לתכנן את המהלכים הבאים שלנו, גם כתרגיל מנטלי. אנחנו וודאי לא יכולים לשלוט במחשבות שלנו אבל אנחנו כן יכולים לא לשתף פעולה איתם ולפתח מנטלית כל רעיון תכנוני שצץ לנו בראש.
אנחנו ככ רגילים להתנהל כך, שזה בכלל לא נראה שאנחנו עושים את זה. גם אנחנו, משתתפי הניסוי. גם אם אנחנו לא באמת פועלים לפי החישובים האסטרטגיים המנטליים ונצמדים לאסטרטגיה וסמכות הפנימית שלנו בתנועה, גם אז אנחנו מבזבזים המון אנרגיה על המחשבות והחישובים האלה שאינם תורמים לנו כלל. אז יופי, כלפי חוץ פעלנו נכון אבל בפנים? תסכול, מרירות, כעס ואכזבה. או סתם עייפות וחוסר אנרגיה.
כי נכונות לא רק קשורה בתזוזה פיזית על המסלול, נכונות זה תדר. והתדר הזה מושפע מאיפה אני שמה את המבט שלי, לאן האנרגיה שלי הולכת ומהסתירות המנטליות שבי שגוזלות ממני משאבים יקרים.
לעצור את המיינד מלתכנן מהלכים זה כואב. יש מאבק וקושי בהתגברות. אבל אם מתמידים אפילו קצת, זו התחלה של שחרור עמוק מאוד שמביא לתוצאות. כי כשהכלי מקבל טעימה מהתדר הנכון שלו, אפילו במעט, הוא דורש עוד. בהתחלה יהיה מאבק עם העולם החיצוני שיתבטא כחוסר התאמה בין בקשות הסביבה לתנועה הנכונה בפנימית שלי שאינה רק פועלת במעשים, אלא גם בהתיחסות המנטלית שלי. סוף סוף יש לימין אישור לא להתפקס, לא לתכנן, לא לחשב, לא לרשום בשיעור! כל עוד הוא נוכח באופן מלא, הוא דווקא יחזק את המיינד שלו למרות שנראה כפאסיבי.
המתנה שבזרימה
עם הזמן, כשאנו מצליחים להתגבר על ההרגל ובאמת מפסיקים להתפקס ולתכנן, משהו מדהים קורה. פתאום המערכת נרגעת, יש אנרגיה, יש זרימה. יש אפילו שמחה. והכי מגניב? אט אט, החיים מתחילים להשתנות סביבנו, העולם החדש מתחיל להתגלות. כבר פחות דורשים מאיתנו להיות בפעולות "אסטרטגיות", פחות מבקשים מאיתנו מה שאין לנו לתת, אך שולפים מאיתנו את מה שכן - את העומק האדיר והמידע החבוי במיינד שלנו. וכך, הדברים קורים בזרימה מעצמם, הסינכרונים מתרבים, העולם כבר פחות נתפס כזר וקשה. אנחנו חופשיים להיות בדיוק מי שאנחנו איך שאנחנו בטבעיות וכשאנו נינוחים, אנחנו מרגישים מנוצלים (בקטע טוב!) וחיים במלאות.
*אם מעניין אתכם להתעמק בימין/שמאל של המשתנים וללמוד על ההרכב הספציפי שלכם, יכולים להתחיל בקורסים של רא - From the left/right.
(המשתנים - החצים מסביב לראש במפה)
מה הם מושגי ימין ושמאל בעיצוב?
למי שלא מכיר אותם, המושגים שמאל וימין בעיצוב אינם מתייחסים לדעות, נטייה או עמדה כלשהי, אלא למבנה שלנו, ומיוצגים בבאדיגרף בחצים לצד הראש: 2 בצד של הדיזיין ו-2 בצד של האישיות. לכל אחד מארבעת החצים יש אפשרות לפנות ימינה (לעתיד) או שמאלה (לעבר) וכאן אנחנו בעצם רואים את ההתפתחות האבולוציונית שלנו כבני אנוש - כבעלי שילובים של ימין ושמאל בחצים ובמבנה שלנו. אם בעבר (לפני 1781 ) פנינו לחלוטין שמאלה ופעלנו כיצורים אסטרטגיים, העתיד לוקח לכיוון ימין ולפעילות רספטיבית של הרייב, ואנחנו המעבר בין לבין, עם 16 אפשרויות למבנה משולב של ימין ושמאל.
מה שקובע אם החץ פונה ימינה או שמאלה זה לא השער, או הקו ואפילו לא הצבע, אלא הטון שמתחתיו. זהו מקום עמוק מתחת לפני השטח, שאין לנו גישה מודעת אליו והטון הזה - הארכיטקטורה הפנימית בגבישי התודעה שלנו - הינו תכנית בניה לכל המבנה הספציפי שלנו. כל פוטנציאל הייחודיות שלנו נובע ממנו ולכן, הימין/שמאל במבנה מצביעים על מהות היחודיות והיעוד של האדם.
כל חץ או "משתנה" מתוך הארבעה מייצג חלק אחר במבנה שלנו, אך לכל החצים ימינה יש מאפיין משותף, ולכל החצים שמאלה יש מאפיין משותף אחר, לא משנה על מה הם מצביעים: פעילות מוחית, מודעות מנטלית, סביבת החיים או סוג מבט. המאפיינים של השמאל הם אקטיביות ופוקוס, ושל הימין המאפיינים הם רספטיביות והיקיפיות. כפי שרואים, יש ביניהם הבדל מהותי וניתן לחלק את האנושות ל-2: לבעלי מיינד ימין - רספטיביים, ולבעלי מיינד שמאל - "אסטרטגיים", אך החיים ברובם עדיין מתנהלים לפי השמאל בכל רמות קיום וזה משאיר את הימין עם הרבה סימני שאלה.
+ + + + + +
למרות שיש לנו 4 משתנים, כשאנו מדברים באופן כללי על שמאל/ימין בעיצוב, אנו מדברים בעיקר על החץ העליון הימיני והפניה שלו. זה לא אומר ששאר המשתנים - מוח, מבט או סביבה לא נחשבים, הם כן, אבל החץ של המיינד מעיד עלינו אם אנו בעלי מודעות אסטרטגית או מודעות רספטיבית, וכאן השוני המהותי בינינו המבוסס על צורת המודעות שלנו. וכמובן אין טוב ורע בזה, אין מועדף ופחות. הכל נחוץ וכמעט כולנו בעלי כיוונים משולבים במפה בכל מקרה.
אז מה מאפיין את השמאל?
פוקוס, אקטיביות, פרטים, חדות, מיקוד, לינאריות, חישוב, סדר תיוק, תיעדוף - כל אלה שייכים לשמאל ולעולם הקיים שמבוסס על מבנה אבולוציוני קדום, והמאפיינים האלה מולידים מטרות ויעדים, תכנון, מיקוד, סיסטמות ושיטות. השמאל היה קריטי להתפתחות האנושות והמערכות הקיימות וקשור באופן הדוק לקרוס אוף פלנינג שאוטוטו מתחלף. המבנה השמאלי העניק לנו כוח ושליטה על משאבי העולם למשך אלפי שנים והביא אותנו להישגים מטורפים. השמאל נובע מהספלין, ממודעות השרדותית ממוקדת, ושומר על האנושות עם החישובים והפוקוס שלו.
והימין? ממש ההיפך - לא מפוקס, אינו נראה פעיל, ואינו מתעסק בפרטים כלל. הוא לא שייך למבנה החיים הזה, אבל הוא מאוד מנסה להשתלב, ובניסין הזה, מאבד הוא את היופי שלו, הקריאטיביות שבו והביטוי הפוטנציאלי שלו. במקרה הטוב הימין מרגיש אי נוחות בתוך העולם הזה, ובמקרה הגרוע הוא בכלל לא מודע לזה שהוא שונה. הוא לא יודע איך באמת לחיות את עצמו כי מהרגע שהוא נכנס לעולם מלמדים אותו להתנהל לפי מאפיינים שמאליים - מבחנים, ציונים, תכניות, מטרות, יעדים, חישובים, הישגים ופעילות. והוא באמת מנסה, אך מתקשה. בבית, בלימודים, בעבודה ובחיים.
הימין הוא המשולש שמנסה להכנס למרובע, וככל שינסה, לא יצליח. כי הוא שונה באופן מהותי מהשמאל.
איך הימין מתבטא?
הימין בטבעו זורם, רחבי, סופג, אסוציאטיבי, קופץ מדבר לדבר, רוקד. הוא משויך לסולר פלקסוס ולמודעות רגשית. רא אומר שהימין הוא משאב. זו מהותו, מפני שהוא סופג לרוחב ולעומק ושומר בתוכו אוקיאנוס של מידע. הוא רספטיבי, ובגלל ההיקפיות שבו, מתנהל כמו ספוג ענק שלא מודע לכמות המידע שהוא מכיל. הוא קולט את המידע הזה לא בהכרח בשביל עצמו, אלא בשביל האחר ובשביל האנושות כולה. כל הידע והחוויות של האנושות שוכנות בתוך המיינד הימיני, כי כשהוא נוכח באמת, הוא לא רק סופג אינפורמציה, הוא קולט באופן מקיף את כל המתרחש - את הסביבה, את התחושות והאסוציאציות, את טון הדברים, את מה שנאמר ומה שלא - הוא קולט ה-כל אבל אינו מפוקס על אף דבר ספציפי ולכן אינו מודע לכך שקלט משהו בכלל. גם אם מרגיש שפספס הכל ולא זוכר כלום - זה שם בפנים. המודעות הימנית היא מן בולען עם שסתום; הכל נכנס אבל לא מסוגל להישלף מעצמו.
זו הסיבה שלמיינד ימין מאתגר להתנהל בעולם ההומוגני. כאשר המיינד הרספטיבי מנסה לתכנן, להתפקס, לשלוף ידע ברגע ולהיות אסטרטגי במודעות ובהתנהלות, הוא פועל בדרך שסותרת את מהותו ולכן לא מגיע לאופטימלית שבו ומחליש את טבעו שוב ושוב. בגלל התנועה הלא טבעית הזו, אנחנו הימניים נגררים לדברים שאין להם קשר אלינו ולחיינו. ככל שננסה בכוח להתפקס, להתמקד, לתכנן ולהיות אסטרטגיים, כך נזוז מ"הנכונות" שלנו ואנו עלולים ״להפסיד״ במשחקי החיים, וגרוע מזה - נתרחק שנות אור מהפוטנציאל שלנו. אם היינו פשוט נוכחים, בלי הלחץ הזה, ונותנים לדברים הנכונים להכנס למערכת שלנו בזרימה, עם ההבנה שיצאו כשיהיה נכון להם לצאת, איזה עולם מופלא זה היה.
כשאנו מנסים להתנהל כמו השמאל אנחנו חיים אבל לא משגשגים באמת, גם אם על פני השטח נראה שהכל בסדר. זה לא נשמע כל כך מזיק להתפקס על פרטים, נכון? לתכנן את היום, לקבוע לוחות זמנים, לתכנן מהלכים, לשלוט במה שאנחנו "יכולים". יש לנו תוצאות מזה, אנחנו מספיקים, אנחנו בתנועה, דברים קורים, החיים זזים, ואנחנו בסדר עם זה, התרגלנו. אבל זה כי אנחנו לא חווים איך זה באמת לחיות אחרת - אנחנו לא מכירים את הקסם שקורה בתוכנו ובחיינו כשאנו פועלים נכון מנטלית. והאינטרפרטציה שלנו כשאנחנו לא מצליחים להשתלב כמו כפפה לעולם? לא מספיק חכמים, לא מספיק מפוקסים, חסר בנו איזה חלק, לא מסתדרים, יש לנו בעיית קשב וריכוז… אז אנחנו פונים לעזרים חיצוניים שרק מחמירים את המצב ומרחיקים אותנו עוד יותר מהזרימה הטבעית שלנו.
יש משהו כל כך מיסטורי שקורה בתוך המיינד הימיני אך אינו נגיש ואינו יכול להמשך החוצה במלואו כשהוא עסוק בחיקוי פעולות השמאל. הוא לא מקבל ביטוי עמוק ומלא, וזה חבל מאוד לכולם.
+ + + + + +
היחסים בין ימין לשמאל
כולנו חיים ביחד במישור הזה, כולנו נחוצים וחשובים ועל הימין והשמאל להיות שותפים שווים לדרך, כל אחד עם תפקידו. בימין יש אוקיאנוס של אינפורמציה, בשמאל יש את הפוקוס והיכולת להוציא את התוכן הזה למען טובת הכלל. היופי הוא שהם תלויים אחד בשני לקיום נכון ומפרה, ושיתוף הפעולה הזה יהיה קריטי להישרדות האנושות בעתיד . הימין אינו יכול לבדו למשוך מידע מעצמו ברמה עמוקה, ונכון עבורו לסובב את עצמו באנשים שיעזרו לו לנצל את המשאבים שלו לטובת כולנו. לולא השמאל שישאב מהבאר שלו, הימין לא יוכל להגיע למימוש הפוטנציאל שלו, את תרומתו למכלול. ולולא המידע שיש בימין השמאל לא יקבל את המשאבים לפרויקטים שלו ולא יראה את התמונה הרחבה. בלי השמאל הימין לא ישרוד, ובלי הימין השמאל לא יתפתח.
איך מתקדמים מפה?
צריך להשאיר את המודעות האסטרטגית והפוקוס לשמאל ואת הספיגה ההיקפית והזרימה לימין. המעבר לא פשוט, המיינד כבר רגיל להתנהל כרגיל -להתפקס על הפרטים, למדוד ולהשוות, לחפש דרכים איך להרוויח כסף, איך לשווק, איך לצאת לאור, איך למצוא זוגיות, איך לבנות תכניות פעולה, איך להגשים את עצמו, איך איך איך לנוע בעולם הזה כמו כולם. אבל אנחנו לא כמו כולם, וכל האסטרטגיות שלנו יוצאות עקומות.
חשוב שבעלי הימין יבינו שזה לא שייך לימין לתכנן ״איך״. אסטרטגיה מנטלית על חיינו לא שייכת לנו באף צורה וצבע. יש לנו מנגנונים אחרים שדואגים לנו ברמה החומרית, אם רק נתמסר לימיניות שלנו. אנחנו לא אמורים לדאוג לצרכים החומריים שלנו לפי אסטרטגיה מנטלית כלשהי (האמת, שגם השמאל לא, אבל זה כבר לפוסט אחר). כל רגע שאנחנו מבזבזים על תכנונים ואסטרטגיה, תמימה ויומיומית ככל שתהיה, זו פעולה שמחלישה אותנו ומזיזה אותנו מהשפע ומה birthright שלנו. לא באנו לכאן כדי למדוד ולחשב את החיים שלנו.
אז פול סטופ על חשיבה תכנונית אסטרטגית על החיים שלנו. זה אפשרי. מפסיקים לצרוך את הסם הזה של שליטה מדומה ותכנון פעולה. גם אם התכנונים והחפירה רק בראש ולא יוצאים לפועל בגלל אסטרטגיה וסמכות פנימית -זה לא מספיק. זה לא מספיק רק לא לנוע לפי הוראות המיינד. אנחנו צריכים לעצור את הפיתוי לתכנן את המהלכים הבאים שלנו, גם כתרגיל מנטלי. אנחנו וודאי לא יכולים לשלוט במחשבות שלנו אבל אנחנו כן יכולים לא לשתף פעולה איתם ולפתח מנטלית כל רעיון תכנוני שצץ לנו בראש.
אנחנו ככ רגילים להתנהל כך, שזה בכלל לא נראה שאנחנו עושים את זה. גם אנחנו, משתתפי הניסוי. גם אם אנחנו לא באמת פועלים לפי החישובים האסטרטגיים המנטליים ונצמדים לאסטרטגיה וסמכות הפנימית שלנו בתנועה, גם אז אנחנו מבזבזים המון אנרגיה על המחשבות והחישובים האלה שאינם תורמים לנו כלל. אז יופי, כלפי חוץ פעלנו נכון אבל בפנים? תסכול, מרירות, כעס ואכזבה. או סתם עייפות וחוסר אנרגיה.
כי נכונות לא רק קשורה בתזוזה פיזית על המסלול, נכונות זה תדר. והתדר הזה מושפע מאיפה אני שמה את המבט שלי, לאן האנרגיה שלי הולכת ומהסתירות המנטליות שבי שגוזלות ממני משאבים יקרים.
לעצור את המיינד מלתכנן מהלכים זה כואב. יש מאבק וקושי בהתגברות. אבל אם מתמידים אפילו קצת, זו התחלה של שחרור עמוק מאוד שמביא לתוצאות. כי כשהכלי מקבל טעימה מהתדר הנכון שלו, אפילו במעט, הוא דורש עוד. בהתחלה יהיה מאבק עם העולם החיצוני שיתבטא כחוסר התאמה בין בקשות הסביבה לתנועה הנכונה בפנימית שלי שאינה רק פועלת במעשים, אלא גם בהתיחסות המנטלית שלי. סוף סוף יש לימין אישור לא להתפקס, לא לתכנן, לא לחשב, לא לרשום בשיעור! כל עוד הוא נוכח באופן מלא, הוא דווקא יחזק את המיינד שלו למרות שנראה כפאסיבי.
המתנה שבזרימה
עם הזמן, כשאנו מצליחים להתגבר על ההרגל ובאמת מפסיקים להתפקס ולתכנן, משהו מדהים קורה. פתאום המערכת נרגעת, יש אנרגיה, יש זרימה. יש אפילו שמחה. והכי מגניב? אט אט, החיים מתחילים להשתנות סביבנו, העולם החדש מתחיל להתגלות. כבר פחות דורשים מאיתנו להיות בפעולות "אסטרטגיות", פחות מבקשים מאיתנו מה שאין לנו לתת, אך שולפים מאיתנו את מה שכן - את העומק האדיר והמידע החבוי במיינד שלנו. וכך, הדברים קורים בזרימה מעצמם, הסינכרונים מתרבים, העולם כבר פחות נתפס כזר וקשה. אנחנו חופשיים להיות בדיוק מי שאנחנו איך שאנחנו בטבעיות וכשאנו נינוחים, אנחנו מרגישים מנוצלים (בקטע טוב!) וחיים במלאות.
*אם מעניין אתכם להתעמק בימין/שמאל של המשתנים וללמוד על ההרכב הספציפי שלכם, יכולים להתחיל בקורסים של רא - From the left/right.